גון
(הופנה מהדף גוון)
יש להוסיף לדף זה את הערך: גֻּוַּן.
גָּוֶן[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | גוון |
הגייה* | gaven |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ג־ו־ן |
דרך תצורה | משקל קָוֶל |
נטיות | ר׳ גְּוָנִים; גּוֹן־, ר׳ גּוֹנֵי־ |

- לשון חז"ל תפיסה חושית של האור הנראה, בפרט אורך הגל.
- ”מאי גוון טליתך?“ (בבלי, מסכת ערובין – דף נג, עמוד ב)
- "מַרְבָדִים נִפְרָשִׂים בִּשְׁפֵלַת הַחוֹף: / כַּלָּנִית, וְכַרְכֹּם – אֶלֶף גּוֹן וָצֶבַע;" (ולס להגנת הצומח, מאת נעמי שמר)
- ”הצבע הכחול הוא השולט, אם כי יש גם צבעים אחרים, כגון גוונים שונים של ירוק“ (עיר בראי התקופה ירושלים במאה התשע־עשרה, מאת יהושע בן אריה, בפרויקט בן יהודה)
- עברית חדשה בהשאלה: הבדל קטן, ניואנס.
- ”היא מתארת ללא מעצור גוונים וגוני־גוונים של רגשות והתלבטויות.“ (אלישבע: לא היה זה אושר, אף לא חיים..., מאת אילת נגב, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון[עריכה]
- מפרסית: (תיכונה) בהגיית גוֹנָא ('gwn) בהוראות צבע,צבע-טיבעי. מושאל לכורדית,אווסטית,אוסטית,פשטו,ארמנית. השוו גם לסנסקריט בהגיית גונא गुण בהוראת חוט,פתיל. המילה הושאלה לארמית (ומשם לעברית) בצורה: גַּוָּנָא. בערבית: گون (גון)[1], ובתקופת בית שני ראה להלן, גם לעברית[2].
- בשפה הטכנית מבדילים בין גון, בהירות ורוויה של צבעים, אך בלשון העממית המונח גון יכול לכלול גם את ההבדלים האחרים.
צירופים[עריכה]
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
מידע נוסף[עריכה]
בציבור רווחת ההגייה גָּוָן, בעוד שההגייה התקנית היא גָּוֶן.[3]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מילון פרסי.
- ↑ מאת,נפתלי הרץ טור-סיני (טורטשינר), מלים שאולות בלשוננו /לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (תרצ"ח) א,ב עמ'11
- ↑ מילים בשימוש כללי משנת תשס"ט–תש"ע: הגוון, מבדה, סודרן תרופות, מנהל מיזם, אתר האקדמיה ללשון העברית, 12 בפברואר 2012.
גִּוֵּן[עריכה]
ניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | גיוון |
שורש וגזרה | ג־ו־ן , גזרת השלמים |
בניין | פִּעֵל |
- צבע, נתן צבע לדבר.
- ”ונותנים ביצה במסננת (של חרדל) ... לפי שאין עושין אותה אלא לגוון.“ (בבלי, מסכת שבת – דף קמ, עמוד א)
- בהשאלה: יצר שוני, הוסיף פריטים מסוגים שונים.
גיזרון[עריכה]
- ארמית, לשון חז"ל.
נגזרות[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: hue