הוביש

הוֹבִישׁ הֹבִישׁ או הֵבִישׁ[עריכה]

גרם לעצמו או לאחר להיות במצב מזולזל ולא מכובד. עשה מעשה גנאי.
- ”כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל“ (ירמיהו ב, פסוק כו)
- ”הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ“ (ירמיהו ו, פסוק טו)
- ”כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ“ (תהלים מד, פסוק ח)

השורש ב־ו־שׁ הוא שורש מגזרת נע"ו/י הניטה לפי משקל "פָּעֹל".

בבניין קל בגופי הנוכחות והנוכחים החולם המופיע בכל יתר הצורות מתקצר לקמץ קטן מפאת תזוזת הטעם: בָּשְׁתֶּן, בָּשְׁתֶּם.
בבניין הפעיל מותרת הנטייה גם על-דרך פועלי נפ"יו; הוֹבִישׁ, אוֹבִישׁ, הוֹבִיׁשִׁי, לְהוֹבִישׁ וכולי.
בבניינים הכבדים השורש בו"ש ניטה על-דרך השלמים כבר בלשון חז"ל; בִּיֵּשׁ, לְהִתְבַּיֵּשׁ, יְבֻיַּשׁ וכולי. (ראה נטייה זו במלואה ב־י־שׁ)

הסיר קיומם של נוזלים ולחות
- ”וַתֻּתַּשׁ בְּחֵמָה לָאָרֶץ הֻשְׁלָכָה וְרוּחַ הַקָּדִים הוֹבִישׁ פִּרְיָהּ הִתְפָּרְקוּ וְיָבֵשׁוּ מַטֵּה עֻזָּהּ אֵשׁ אֲכָלָתְהוּ“ (יחזקאל יט, פסוק יב)
- ”אֲשֶׁר הוֹבִישׁ אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ“ (יהושע ד, פסוק כג)
הוסרו ממנו הנוזלים
- ”הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה רִמּוֹן גַּם תָּמָר וְתַפּוּחַ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יָבֵשׁוּ כִּי הֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מִן בְּנֵי אָדָם“ (יואל א, פסוק יב)
- ”עָבְשׁוּ פְרֻדוֹת תַּחַת מֶגְרְפֹתֵיהֶם נָשַׁמּוּ אֹצָרוֹת נֶהֶרְסוּ מַמְּגֻרוֹת כִּי הֹבִישׁ דָּגָן“ (יואל א, פסוק יז)

ז.מ.נ.