רש"י על ישעיהו סד א: "כקדוח אש" - את דבר הנימס מלפניו וכאשר המים תבעה האש כשתתן גחלת או מתכת במים יעלו המים אבעבועות כל זה עשית במצרים ויהי ברד ואש מתלקחת בתוכה.
רש"י על בבא קמא ד ב: מים תבעה אש - וכמים שמבעבעים את האש כשנותנין מים על האש נעשים כמין אבעבועות הרתיחות וסיפא דקרא הכי הוא להודיע שמך לצריך כן תודיע שמך לצריך כשתאבדם מן העולם.
מצודות על ישעיהו סד א: "תבעה" - מלשון אבעבועות.
מלבי"ם על ישעיהו סד א: "ותבעה", מענין אבעבועות, בעת יקדח השלג האש תבעבע את המים.
קיימות מקבילות בשפות שמיות נוספות - אוגריתית 𐎁𐎙𐎊 (בּעִ'י) 'לבקש',[1] אכדית: bu'û - 'לבקש, לשאול, לדרוש', ערבית: بَغى(בַּעַ'א) 'לחשוק, לִכְמוֹהַּ' נגזרת מקבילה ל: בְּעי (بغي) בהוראת לזנות או לנאוף.
נפתלי הרץ טור-סיני פירש , "בעא" בהוראת השורש ב-ק-ש,(דרש) וזאת לאחר חקירה השוואתית בין ניבים מקראים-עברים "טהורים" לבין ניבים ומילים מקראיות המופיעות בעברית "מאורמת" כמו אתא,תבעון,לית, ”עֲלֵי גלדי“ (איוב טז, פסוק טו), וכיו"ב. תיבת "בעא" היא רק אחת מאותן תיבות ארמיות בעגה ערבית-אדומית (השונה מן הלשון הערבית המושרשת בפיהם של שבטי מכה והמדבר) [2].
