בתלמוד הבבלי נקבע כי הכמות המרבית (כגון בשר טרף) שאינה אוסרת את התבשיל היא אחת חלקי שישים ממנו. מכאן נולד הצירוף בטל בשישים
בפירוש התוספות על המלים ”ההוא כחוש הוה“ (בבלי, מסכת חולין – דף צז, עמוד א) נאמר: מפרש רבנו תם: כחוש הוה ולכך שרי (- היה כחוש, ולכן התיר), דחלב כחוש אינו מפעפע; ועוד יש לומר: כחוש הוה, ויש בו מעט חלב ובטל בששים תוספות על מסכת חולין, דף צ"ז, עמוד א'.
ישנם מקרים בהם אוכל שעורבבו בו בשר וחלב אינו טָרֵף ומותר לאכילה. מקרים אלו הם מקרים שבהם אחד המרכיבים (בשר או חלב) מצוי בכמות הגדולה לפחות פי 60 מהמרכיב השני. לדוגמה אם נפלה חתיכת בשר לתוך כד חלב גדול, וכמות החלב גדולה לפחות פי 60 מכמות הבשר שנפל, הבשר בטל בשישים והחלב מותר לשתייה.
