מוקיון
מראה
(הופנה מהדף בוקיון)
מוּקְיוֹן
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | מוקיון |
הגייה* | mukyon |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות | נ׳ מוּקְיוֹנִית, ר׳ מוּקְיוֹנִים |
- לשון חז"ל דמות תיאטרלית (בהצגות תיאטרון, במופעי רחוב או בקרקס) המעוררת צחוק בלבושה, בתנועותיה, במעשיה ובדיבורה.
- ”ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים.“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף יח, עמוד ב)
- ”די לך סוף־סוף לעשׂות מעשׂי מוקיון. להראות את הלהטוטים הטפשיים שלך, שאינם מביאים כל תועלת!“ (האחים קרמזוב, מאת פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי, תרגום: צבי ארד, בפרויקט בן יהודה)
- ”בעצם, אם להתבונן כראוי בקליפורד היה מוקיון, ומוקיון הוא נחות יותר ממנוול.“ (מאהבה של ליידי צ'טרלי, מאת דיוויד הרברט לורנס, תרגום: ברוך קרוא, בפרויקט בן יהודה)
- ”דבר זה בידח את דעתם. "נו, נוכל!" היו אומרים אלי "מוקיון גמור! בקירקס יכירך מקומך, ביריד!"“ (על הספרים, מאת מקסים גורקי, תרגום: משה בסוק, בפרויקט בן יהודה)
- ”צלמונע: לץ, סבור אתה כי גם אני כמוך, ממלא במחזה זה תפקיד של מוקיון עלוב!
הלץ: אינני סבור כך, כלל וכלל לא! …המוקיון, ידידי, הוא השני במעלה אחרי המלאך!“ (שמשון ודלילה, מאת מנשה לוין, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
[עריכה]- קיים במקרא כפועל מושאל מארמית: ”יָמִיקוּ“ (תהלים עג, פסוק ח) בהוראת התלוצצו,לעגו.
- בּוּקְיוֹן וּמוּקְיוֹן הם דמויות מן האטלן, הצגת תיאטרון קומית (פארסה) ברומא העתיקה. שמותיהם בלטינית: bucco ("קשקשן") ו־maccus ("שוטה").[1]
פרשנים מפרשים
[עריכה]- רש"י על עבודה זרה יח ב: בוקיון מוקיון לוליון סלגריון - כולן מיני ליצנים הן:
מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: מוקיון |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוקיונים |