מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | אומץ |
| הגייה* | omets |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־מ־ץ |
| דרך תצורה | משקל קֹטֶל |
| נטיות | אֹמֶץ־ |
- חוזק, נכונות לפעולה החלטית במצב מעורר חרדה, לעתים תוך סיכון עצמי.
- ”וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ וּטֳהָר-יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ“ (איוב יז, פסוק ט)
- אומץ, גבורה וכוח – בראש סדר העדיפויות שלנו כצבא.
- המילה מופיעה במקרא פעם אחת, בפסוק לעיל.
 ערך בוויקיפדיה: אומץ |
| ניתוח דקדוקי – פועל |
| כתיב מלא | אימץ |
| שורש וגזרה | א־מ־ץ |
| בניין | פִּעֵל |
- לקח תחת חסותו; גידל כאילו היה בנו.
- ”אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת: וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ.“ (תהלים פ, פסוקים טו–טז)
- יוליוס קיסר אימץ בצוואתו את אוגוסטוס והפך אותו לבנו החוקי.
- מוטי מצא ברחוב חתול עזוב ולבסוף אימץ אותו.
- לשון המקרא חיזק.
- ”...צַפֵּה-דֶרֶךְ חַזֵּק מָתְנַיִם אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד“ (נחום ב, פסוק ב)
- ”וַיְחַזְּקוּ אֶת מַלְכוּת יְהוּדָה וַיְאַמְּצוּ אֶת רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ כִּי הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ דָּוִיד וּשְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ.“ (דברי הימים ב׳ יא, פסוק יז)
- בהשאלה מן (1): סיגל עצמו לדבר שהיה זר לו קודם לכן.
- לא חלף זמן רב והוא אימץ את שפת המקום ומנהגיו.
- דרש מאמץ רב ממישהו או משהו על מנת לבצע פעולה מסוימת.
משמעות 2 היא המקורית ולפיה משמעות 1 במקרא ו־3 בהשאלה.
ערך בוויקיפדיה: אומץ