אמורים

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֵמוּרִים[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אימורים
הגייה* emurim
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר רבוי
שורש א־מ־ר
דרך תצורה
נטיות נס׳ אֵמוּרֵי־ אֵמוּרָיו אֵמוּרֶיהָ אֵמוּרֵיהֶם אֵמוּרֵיהֶן
  1. לשון חז"ל [הלכה] חלקים פנימיים בבהמת קרבן שאסורים באכילה ומצווים להקטירם על המזבח.
    • ”בָּא לוֹ אֵצֶל פָּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין; קְרָעָן וְהוֹצִיא אֶת אֵמוּרֵיהֶן, נְתָנָן בַּמָּגִיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.“ (משנה, מסכת יומאפרק ו, משנה ז)
    • ”בִשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הָיוּ כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּאֵמוּרֵי הָרְגָלִים, וּבְחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים.“ (משנה, מסכת סוכהפרק ה, משנה ז)
    • ” אֵבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵמוּרֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כָּלִיל לָאִשִּׁים.“ (משנה, מסכת זבחיםפרק י, משנה ב)

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • הרמב"ם – וכל אלו נקראין אמורין. כלומר הדברים שצוה להקטירם.