אלום

אָלוּם

לשון חז"ל (בוטניקה) סוג של שיח ממשפחת הירבוזיים, הצומח לרוב באדמות יבשות ומלוחות, ולכן עליו כטעם המלח _(Atriplex).
- ”הַתִּיאָה וְהַחִלְתִּית וְהָאֲלוּם, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף אֲפוּנִים שְׁחוֹרִים, טְהוֹרִים בְּאַב הַטֻּמְאָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם.“ (משנה, מסכת טבול יום – פרק א, משנה ב)

מיוונית: בתרגום השבעים הצמח "מַלּוּחַ" מתורגם: háliua) ἅλιμα), מן háls) ᾰ̔́λς) - מלח.

פירוש הגאונים: "אלום- ופירושו מלוח. ולש' יוני הוא, שנידוך עם המלח. שמו מוחרות (צ"ל מלחרות ملحروت) בטיית (-בערבית)".
ספר הערוך (אלום): "פי׳ בושם נכתש עם המלח".
רמב"ם: "האלום- בלשון ערב אנגרב״י (צ"ל אנג'דני أَنْجُدَان) והוא שרש מין מן החלתית ואינו מאכל ואמנם מצרפין אותו מעט במזון כמו שמצרפים המלח הנקרא אלבור״ק (⁧الْبَوْرَق בוראקס)".