צריף

צְרִיף

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צריף
הגייה*	tsrif
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	צ־ר־ף
דרך תצורה	משקל קְטִיל
נטיות	ר׳ צְרִיפִים; צְרִיף־, ר׳ צְרִיפֵי־

צריף (1)

1. עברית חדשה בית הבנוי מקרשים.

   • הצריף של דוד ופולה בן גורין בשדה־בוקר נשמר כמוזאון.
   • "אולי הוא צריף קטן של עץ, אולי מגדל שנהב" ("בית חלומותי", נעמי שמר)

2. לשון חז"ל מבנה עשוי ענפים שדפנותיו הם גם גגו, שצורתו כעין חרוט (קונוס).

   • "הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לַכֹּתֶל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ גַּג, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין." (משנה, מסכת סוכה – פרק א, משנה יא)
   • "יום שהעמיד ירבעם שני עגלי זהב, באו רומס ורומילס ובנו שני צריפים ברומי." (ירושלמי, מסכת עבודה זרה – פרק א, הלכה ב)

נגזרות

• צריפי

מילים נרדפות

• פירמידה (2)

תרגום

• אנגלית: shack‏, hut‏‏‏‏‏
• ערבית: تَخْشِيبَة‏‏‏‏ (הגייה: תַּחְ'שִׁיבַּה)

ראו גם

• בוּטקֶה
• פחון