מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
איכר
|
הגייה* |
ikar
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
א־כ־ר
|
דרך תצורה |
משקל קִטָּל
|
נטיות |
ר׳ אִכָּרִים; אִכַּר־, אִכָּרֵי־
|
- לשון המקרא אדם העובד את האדמה כדי להניב ממנה תוצר.
- ”וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרוֹ, וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדּוֹ; וְנִפַּצְתִּי בְךָ, פַּחוֹת וּסְגָנִים“ (ירמיהו נא, פסוק כג)
- אכדית: ikkaru, ארמית: אִכָּרָא, ערבית: אַכַּאר – חקלאי, עובד אדמה.
מילים נרדפות[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: איכר |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איכרים |