”מענין הוא שהיתה לו אשה, בתו של ר' יוגב נהווארדיקער, מלמד בתלמוד תורה, איש תם וישר – שהיתה ממש ההפך ממנו.“ (זכרונות, מאת יוסף יואל ריבלין, בפרויקט בן יהודה)
הדים למשמעותה המקורית של המלה המקראית "יוגב", ניתן למצוא בשורש וג'ב و ج ب היוצר את התיבה - וַגַּ׳בַ وَجَّبَ בהוראת כפייה, לכפות (= על שכבת האנלפביתים בישראל - ”מִדַּלּוֹת הָאָרֶץ“ (ירמיהו נב, פסוק טז) עבודת שכירות כפויה, מפאת הסיכון הנמוך לשלטון המרכזי בדמות מרידה הנשקפת משכבה ישראלית כנועה וקנויה שכזאת.
בוולגטא - "vinitores et - agricolas", כורמים ועובדי אדמה.
משהשתקעו בספריהם ונטשו שדותיהם, החלו חז"ל להתקשות בפירוש המציאות והידע החקלאי שהיו מנת חלקם של אבות אבותיהם המקראיים, דבר הניכר גם בפרושם את תיבת "יוגב" שבתלמוד הבבלי מפורש כ"צייד חלזונות": "'מדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכורמים וליוגבים כורמים תני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא יוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה:" (שבת כו א).
