אלפס

לערך העוסק בתואר ביהדות ובעמי המערב אַלְפָס; ראו אלפסי.

אִלְפָּס (גם לְפָס או לַפָּס)[עריכה]

לשון חז"ל כלי בישול בעל ידית שצוּרתוֹ כּעין מחבת עמוּקה או סִיר שטוח והוא משמש לבישול במים ואידוי.
- ”הָאִלְפָס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין, לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ג, משנה ה)
- ”אֵיזֶהוּ גְמָר מְלַאכְתָּהּ, מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָאִלְפָס.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ה, משנה ב)

מיוונית: lopas) λοπας) (צלחת, מחבת) – בתוספת אל"ף פרוסתטית.
המילה נקבעה במילון כלכלת בית: כלים ותבשילים (תרצ"ג), 1933 (הקדמה), "לשוננו", כרך ה (1933) (תרצ"ג), עמ' 195–199

ערך בוויקיפדיה: אלפס