לדלג לתוכן

אדיש

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

אָדִישׁ

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אדיש
הגייה* adish
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש א־ד־שׁ
דרך תצורה משקל קָטִיל
נטיות ר׳ אֲדִישִׁים; נ׳ אֲדִישָׁה, נ"ר אֲדִישׁוֹת
  1. המגלה חוסר עניין או חוסר אכפתיות.
    • "הוא לא שמע קולם של אלה / שהזהירוהו, נשאר אדיש" (אמרו לו, מאת פלויצ'יני, בתרגום עלי מוהר)
    • "ועכשיו אני תקוע בזמן החדיש / ולמען האמת אני די אדיש / המצב אומנם ביש / אך איני מרגיש" (עברנו את פרעה נעבור גם את זה, מאת מאיר אריאל)
    • קובי היה אדיש לדבריי.
    • חברי ההנהלה נותרו אדישים לעסקה גם כאשר הציע להם אהרון עסקה טובה יותר.
  2. רגוע, שאינו מתרגש או חושף את רגשותיו.
    • רונית נותרה אדישה גם לאחר שצפתה בסרט המחריד על המתרחש בחבל דראפור.
    • כיצד נותר אתה אדיש אל מול מראות הילדים הרעבים המגיעות מאפריקה?

גיזרון

[עריכה]
  • מחידושי אליעזר בן־יהודה. ע"פ הפועל הארמי "אדש" המופיע בתלמוד, כגון: ”טוביה דשמע ואדיש חלפוה בישתיה מאה“ (בבלי, מסכת סנהדריןדף ז, עמוד א), לפי פירושו: "אשרי השומע ואודש, לאמור ולא איכפת לו, תחלופנה עליו מאה רעות", וכן: ”סבא סבא אכול ואדיש (ירושלמי, מסכת קידושיןפרק א, הלכה ז), לפי פירושו: "זקן, אכול ולא יכפת לך דבר". על בסיס אלה הציע: "ונעשה מזה שם תואר אָדִיש על משקל חָסִיד, נָדִיב, ושם המקרה אדישות, על משקל נדיבות, חסידות".[1]

מידע נוסף

[עריכה]
  • הערוך (דש1) פירש כמו אב"י בהוראת שתיקה וחוסר הקפדה, אבל לדעתו האל"ף אינה שורשית[2]. אבל קוהוט (בערוך השלם שם) ואב"י סברו שהאל"ף שורשית.
  • לדעת רש"י (סנהדרין שם) הוא משורש ד־ו־שׁ בהוראת התרגלות (אחת מהוראות הפועל דש). תוספות (קידושין ל"א ע"ב ד"ה וטורדו) פירשו בירושלמי הנ"ל בהוראת לעיסה, טחינה, כמו המשמעות הרגילה של 'דש'.

נגזרות

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

ניגודים

[עריכה]

תרגום

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכה]

סימוכין

[עריכה]
  1. 'ההגדלה וההקטנה בלשון', "האור" כ' כסלו תרנ"ז.
  2. בCAL מצויין ששורשו ד־שׁ־שׁ.