רגוע
רָגוּעַ[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | רגוע |
הגייה* | ragua' |
חלק דיבר | שם־תואר |
מין | זכר |
שורש | ר־ג־ע |
דרך תצורה | בינוני פעול |
נטיות | ר׳ רְגוּעִים רְגוּעַ־; נ׳ רְגוּעָה, נ"ר רְגוּעוֹת |
- לשון ימי הביניים שקט, נינוח ושלו. שאינו מתוח או עצבני (אחרי סערה או כעס וכד').
- קודם הייתי עצבני, עכשיו אני רגוע.
- היא הייתה שרועה על כיסא הנוח, ופניה רגועים ושלווים.
- בימים האחרונים, המצב בגבול אינו רגוע.
- לשון ימי הביניים רוגש, סוער. stormy (sea).
- "אל תֶחרַד מִסערת רוח ויָם רָגוּעַ" יהודה הלוי ג 290
גיזרון[עריכה]
- מן השורש "רגע" במובן של "חזרה", מאחר והאדם הרגוע חוזר לשלוותו.
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
(2)
קישורים חיצוניים[עריכה]
ערך בוויקיפדיה: רוגע |