שבת
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
שבת |
| הגייה* |
shabat |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
נקבה בעיקר, גם זכר |
| שורש |
שׁ־ב־ת |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' שַׁבָּתוֹת; שַׁבַּת־, שַׁבְּתוֹת־; שַׁבַּתּוֹ, שַׁבְּתוֹתָיו |
יהודים גרמנים עומדים מחוץ לבית הכנסת בשבת
- היום השביעי בשבוע.
-
- "זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז)
- לשון המקרא שבוע.
- לשון המקרא כינוי ליום חג וליום כיפור.
- לשון המקרא שנת שמיטה.
- לשון חז"ל שם המסכת הראשונה בסדר מועד שבמשנה.
- לפי הדת היהודית, שבת נקראת כך על שום שביום השביעי, בתום ששת ימי הבריאה, שבת אלוהים מכל מלאכתו.
- חוקרי ימינו סבורים שהעברים שאלו מונח זה מאכדית šapattu, ובתרבות זו הוא מציין את היום האמצעי בחודש, שבו יש ירח מלא.
[עריכה] מידע נוסף
- לעתים משמשת המילה גם בלשון זכר, למשל בפסוק: "שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל־רָע" (ישעיהו נו, ב), או בצירופים שבת הגדול ושבת שלום ומבורך.
[עריכה] קישורים חיצוניים
השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים.
[עריכה] נטיות הפעלים
| שׁ־ב־ת |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
שָׁבַת |
שׁוֹבֵת |
יִשְׁבֹּת |
שְׁבֹת |
לִשְׁבֹּת |
| נִפְעַל |
נִשְׁבַּת |
נִשְׁבָּת |
יִשָּׁבֵת |
הִשָּׁבֵת |
לְהִשָּׁבֵת |
| הִפְעִיל |
הִשְׁבִּית |
מַשְׁבִּית |
יַשְׁבִּית |
הַשְׁבֵּת |
לְהַשְׁבִּית |
| הֻפְעַל |
הֻשְׁבַּת |
מֻשְׁבָּת |
יֻשְׁבַּת |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
שבת |
| שורש וגזרה |
שׁ־ב־ת, שלמים |
| בניין |
קל |
- בטל ממלאכה.
-
- "כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, ג)
- "שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר" (ישעיהו כד, ח)
- חדל מעבודתו במחאה על תנאי העבודה, לאות הזדהות עם גורם כלשהו, או מסיבה אחרת.
-
- עובדי המפעל שבתו במחאה על הלנת שכרם
[עריכה] מילים נרדפות
השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים.
[עריכה] נטיות הפעלים
| שׁ־ב־ת |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
שָׁבַת |
שׁוֹבֵת |
יִשְׁבֹּת |
שְׁבֹת |
לִשְׁבֹּת |
| נִפְעַל |
נִשְׁבַּת |
נִשְׁבָּת |
יִשָּׁבֵת |
הִשָּׁבֵת |
לְהִשָּׁבֵת |
| הִפְעִיל |
הִשְׁבִּית |
מַשְׁבִּית |
יַשְׁבִּית |
הַשְׁבֵּת |
לְהַשְׁבִּית |
| הֻפְעַל |
הֻשְׁבַּת |
מֻשְׁבָּת |
יֻשְׁבַּת |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
[עריכה] שֶׁבֶת א
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
שבת |
| הגייה* |
shevet |
| חלק דיבר |
שם־פעולה |
| מין |
|
| שורש |
י־שׁ־ב |
| דרך תצורה |
מקור נטוי של יָשַׁב |
| נטיות |
שֶׁבֶת־; שִׁבְתִּי, שִׁבְתְּכֶם |
- ישיבה.
-
- "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" (תהילים קלג, א)
[עריכה] מילים נרדפות
[עריכה] שֶׁבֶת ב
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
שבת |
| הגייה* |
shevet |
| חלק דיבר |
שם מופשט |
| מין |
זכר |
| שורש |
שׁ־ב־ת |
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל |
| נטיות |
שֶׁבֶת־; שִׁבְתִּי, שִׁבְתְּכֶם |
- חוק ומשפט תקופה שבה אדם בטל מאונס מעיסוקיו עקב פגיעה שנפגע בידי אחר ועבורה הוא זכאי לקבל פצוי כספי מהצד הפוגע.
-
- "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה; רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא. " (שמות כא יט)
השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים.
[עריכה] נטיות הפעלים
| שׁ־ב־ת |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
שָׁבַת |
שׁוֹבֵת |
יִשְׁבֹּת |
שְׁבֹת |
לִשְׁבֹּת |
| נִפְעַל |
נִשְׁבַּת |
נִשְׁבָּת |
יִשָּׁבֵת |
הִשָּׁבֵת |
לְהִשָּׁבֵת |
| הִפְעִיל |
הִשְׁבִּית |
מַשְׁבִּית |
יַשְׁבִּית |
הַשְׁבֵּת |
לְהַשְׁבִּית |
| הֻפְעַל |
הֻשְׁבַּת |
מֻשְׁבָּת |
יֻשְׁבַּת |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |