פרח
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
פרח |
| הגייה* |
perakh |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
פ־ר־ח |
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל |
| נטיות |
ר' פְּרָחִים; פֶּרַח־, ר' פִּרְחֵי־ |
- איבר בחלק מהצמחים המשמש לרבייה זוויגית.
-
- בגינתנו יש פרחים רבים.
- "פֶּרַח נָתַתִּי לְנוּרִית / קָטָן וְיָפֶה וְכָחֹל / תַּפּוּחַ נָתַתִּי לְנוּרִית / נָתַתִּי הַכֹּל" ("דני גיבור", מרים ילן־שטקליס)
- "שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח" (שמות כה – פסוק לג)
- "'הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל' (ישעיהו כז, ו) - תני רב יוסף: אלו תלמידי חכמים שבבבל, שעושין ציצין ופרחים לתורה" (בבלי, מסכת שבת – דף קמה, עמוד ב)
- טירון, מתמחה, אדם החדש במקצוע כלשהו.
-
- בכל שנה יש בצה"ל פרחי-טיס מעטים.
- "כהן ששמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה מוציאין אותו" (משנה סנהדרין ט ו)
- המילה נגזרה מן הפועל פָּרַח (ראו להלן).
[עריכה] מובאות נוספות
- "יִרְפֶּה שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה" (ישעיהו ה – פסוק כד)
[עריכה] מילים נרדפות
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:
- פ־ר־ח א - צמיחה ולבלוב.
- פ־ר־ח ב - תעופה ובריחה.
[עריכה] פָּרַח א
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
פרח |
| שורש וגזרה |
פ־ר־ח א, שלמים |
| בניין |
פָעַל (קל) |
- צמחו בו פרחים.
-
- נסענו לצפון הארץ כדי לחזות ברקפות פורחות.
- "כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים" (חבקוק ג, יז)
- "נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים" (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף כ"א, עמוד ב')
- בהשאלה התפתח, הצליח, התקדם.
-
- עסקיו של בעל המכולת פרחו מאז בניית הבניינים החדשים.
- "וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה" (ישעיהו סו, יד)
- "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד" (תהלים צב, ח)
- פצעים הופיעו על עור גופו.
-
- הנערה לא האמינה שהיא פורחת ביום הצילומים הכיתתיים.
- "וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ט, ט)
- "וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת כֵּהוֹת לְבָנֹת בֹּהַק הוּא פָּרַח בָּעוֹר טָהוֹר הוּא" (ויקרא יג, לט)
- "הפורח מן הטמא טהור חזרו בו ראשי אברים טמא עד שתתמעט בהרתו מכגריס מן הטהור טמא חזרו בו ראשי אברים טמא עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה" (משנה, מסכת נגעים, פרק ח', משנה א')
- מקור הפועל אינו ידוע, אך פעלים מקבילים בעלי משמעות זהה או קרובה נמצאו בארמית גלילית (שבה דיברו תושבי ארץ־ישראל), בסורית, בערבית, באכדית ובמצרית. יש לציין שיש חוקרים הסבורים כי מפועל זה נגזרה המילה אפרוח.
- נוצר כחלק מהרחבת משמעותו של פירוש 1.
- נוצר ככל הנראה מפירוש 1 תוך הרחבת משמעות ל"פרץ" ול"הופיע פתאום".
[עריכה] מילים נרדפות
| ניתוח דקדוקי לשורש |
| משמעות עיקרית |
צמיחה ולבלוב |
| גזרה |
גזרת שלמים |
| הופיע לראשונה בלשון |
המקרא |
[עריכה] נטיות הפעלים
| פ־ר־ח א |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
פָּרַח |
פּוֹרֵחַ |
יִפְרַח |
פְּרַח |
לִפְרֹחַ |
| נִפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִפְעִיל |
הִפְרִיחַ |
מַפְרִיחַ |
יַפְרִיחַ |
הַפְרַח |
לְהַפְרִיחַ |
| הֻפְעַל |
הֻפְרַח |
מֻפְרָח |
יֻפְרַח |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
[עריכה] פָּרַח ב
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
פרח |
| שורש וגזרה |
פ־ר־ח ב, שלמים |
| בניין |
פָעַל (קל) |
- התעופף, טס, ריחף באוויר.
-
- הציפור פרחה ברגע שקרבנו אל העץ.
- "קן סתומה שפרח ממנה גוזל לאויר או שפרח בין המתות או שמת אחד מהן יקח זוג לשני פרח לבין הקריבות פסול ופוסל אחד כנגדו שהגוזל הפורח פסול ופוסל אחד כנגדו" (משנה, מסכת קינים, פרק ב', משנה א')
- בהשאלה הסתלק, עזב.
-
- השוטרים הגיעו אל הבית וגילו כי הפורץ פרח.
- " 'וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו' (ויקרא ז, כ) - מי שטומאה פורחת ממנו, יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו; ואם איתא, הרי טומאה פורחת ממנו על ידי האור!" (תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף מ"ג, עמוד ב')
- הפועל התגלגל אל השפה העברית מן השפה הארמית, שבה לפועל משמעות זהה. יש הסבורים כי מקורו בפועל בָּרַח, אולם לא נמצא לסברות אלו ביסוס. ככל הנראה, הפועל הארמי נגזר מהפועל פָּרַח שלעיל תוך הרחבת משמעות.
[עריכה] מילים נרדפות
| ניתוח דקדוקי לשורש |
| משמעות עיקרית |
תעופה ובריחה |
| גזרה |
גזרת שלמים |
| הופיע לראשונה בלשון |
המשנה |
[עריכה] נטיות הפעלים
| פ־ר־ח ב |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
פָּרַח |
פּוֹרֵחַ |
יִפְרַח |
פְּרַח |
לִפְרֹחַ |
| נִפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִפְעִיל |
הִפְרִיחַ |
מַפְרִיחַ |
יַפְרִיחַ |
הַפְרַח |
לְהַפְרִיחַ |
| הֻפְעַל |
הֻפְרַח |
מֻפְרָח |
יֻפְרַח |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[3]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[4]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
פרח |
| הגייה* |
frekh |
| חלק דיבר |
שם־עצם או שם־תואר |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
נ' פְרֵחָה |
- [סלנג] זכר הפרחה.
-
- גוף זכר לשם שמקורו בגוף נקבה. בדומה לכוסית וכוסון.