פסח

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פֶּסַח[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא פסח
הגייה* pesakh
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש פ־ס־ח
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר' פְּסָחִים; פֶּסַח־, ר' פִּסְחֵי־
שולחן ערוך לסדר פסח
  1. קרבן שהוקרב בזמן בית המקדש בארבעה עשר בניסן אחר חצות היום ונאכל בליל חמישה עשר בניסן(1).
    • "וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם"" (דברים טז ב)
    • "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח" (שמות לד כה)
  2. [עממי] חג יהודי המהווה אחד משלוש הרגלים וחל מהחמישה־עשר עד העשרים ואחד בניסן לזכר יציאת בני ישראל ממצרים. שמו המקראי הוא "חג המצות". בימי חג המצות מצווים היהודים להימנע מאכילת חמץ.
    • אז איפה אתם עושים את הפסח השנה? שוב אצל הדודה?
    • "בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם הַפָּסַח, חָג - שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל"" (יחזקאל מה כא)

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • יפנית: 過越‏‏‏‏
  • נוברגית: pesaá‏‏‏‏
  • לטינית: Pascha‏‏‏‏
  • סינית: 逾越節‏‏‏‏
  • ספרדית: Pésaj‏‏‏‏
  • פורטוגלית: Pessach‏‏‏‏
  • פרסית: پسح‏‏‏‏
  • צרפתית: Pessa'h‏‏‏‏
  • קוריאנית :유월절‏‏‏‏
  • שבדית: pesach‏‏‏‏

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]


ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: פסח
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פסח
Flag of Israel.svg

חגים ומועדים דתיים: שבת | ראש חודש | ראש השנה (יום תרועה) | צום גדליה | עשרת ימי תשובה | יום הכפורים | סוכות | הושענא רבה | שמיני עצרת | חנוכה | עשרה בטבת | ט"ו בשבט | תענית אסתר | פורים | פסח | ספירת העומר | ל"ג בעומר | שבועות | י"ז בתמוז | ימי בין המצרים | תשעה באב | ט"ו באב

חגים ומועדים לאומיים: יום הזיכרון ליצחק רבין | יום הזיכרון לשואה ולגבורה | יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל | יום העצמאות | יום הרצל | יום ירושלים | יום השואה


השורש פסח

השורש פ־ס־ח הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

פ־ס־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל פָּסַח פּוֹסֵחַ יִפְסַח פְּסַח לִפְסֹחַ
נִפְעַל נִפְסַח נִפְסָח יִפָּסַח הִפָּסַח לְהִפָּסֵחַ
הִפְעִיל הִפְסִיחַ מַפְסִיחַ יַפְסִיחַ הַפְסַח לְהַפְסִיחַ
הֻפְעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
פִּעֵל פִּסַּח מְפַסֵּחַ יְפַסַּח פַּסַּח לְפַסֵּחַ
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְפַּסַּח מִתְפַּסֵּחַ יִתְפַּסַּח הִתְפַּסַּח לְהִתְפַּסֵּחַ

הערה[עריכה]

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]

פָּסַח[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא פסח
שורש וגזרה פ־ס־ח, גזרת השלמים
בניין קל
  1. [מליצה] (פסח על) דילג, עבר אצל מקום כלשהו מבלי לגעת בו.
    • "אַל-נָא יַעַצְרוּנוּ פִּגְרֵי הַנֶּחֱשָׁלִים/ שֶׁבְּעַבְדוּתָם מֵתוּ – נִפְסַח עַל-הַחֲלָלִים!" ("קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר", חיים נחמן ביאליק)
    • "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם..." (שמות י״בפסוק כ״ז)
  2. בהשאלה (1) לא ביצע פעולה מסוימת מתוך סדרה של פעולות.
    • "וְעָבַר יְהוָה לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וּפָסַח יְהוָה עַל הַפֶּתַח" (שמות י״בפסוק כ״ג)
    • כשהמורה אמרה לי לעבור על התרגילים שוב, פסחתי על אלה שפתרתי נכון.
    • בגלל מחסור בזמן, החלטנו לקצר את התהליך ולפסוח על כמה שלבִּים.
  3. הציל, הגן, המליט.
    • "... גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" (ישעיהו ל״אפסוק ה׳)
    • "ר' ישמעאל אומר... אלא בשכר מצוה שאתם עושים אני נגלה וחס עליכם, שנאמר "ופסחתי עליכם"; אין פסיחה אלא חייס [או: חסות], שנאמר "כצפרים עפות כן יגן יי' צבאות על ירושלם גנון והציל פסוח והמליט" (יש' לא, ה)" (מכילתא על שמות יב יג)

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ראו גם[עריכה]

נגזרות[עריכה]

תרגום[עריכה]

השורש פסח

השורש פ־ס־ח הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

פ־ס־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל פָּסַח פּוֹסֵחַ יִפְסַח פְּסַח לִפְסֹחַ
נִפְעַל נִפְסַח נִפְסָח יִפָּסַח הִפָּסַח לְהִפָּסֵחַ
הִפְעִיל הִפְסִיחַ מַפְסִיחַ יַפְסִיחַ הַפְסַח לְהַפְסִיחַ
הֻפְעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
פִּעֵל פִּסַּח מְפַסֵּחַ יְפַסַּח פַּסַּח לְפַסֵּחַ
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְפַּסַּח מִתְפַּסֵּחַ יִתְפַּסַּח הִתְפַּסַּח לְהִתְפַּסֵּחַ

הערה[עריכה]

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[2]

פִּסֵּחַ[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא פיסח
הגייה* pise'akh
חלק דיבר שם־עצם, שם־תואר
מין זכר
שורש פ־ס־ח
דרך תצורה משקל קִטֵּל
נטיות ר' פִּסְּחִים (במקרא: פִּסְחִים); נ' פִּסַּחַת, נ"ר פִּסְּחוֹת
  1. בעל מום ברגליו, צולע.
    • "כִּי כָל־אִישׁ אֲשֶׁר־בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב - אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ" (ויקרא כא, יח)

גיזרון[עריכה]

  • מקראי. משקל קִטֵּל הוא משקל אופייני לבעלי מומים (למשל: עיוור, אילם, קיטע). השורש הוא פ־ס־ח שעניינו דילוג, משום שאדם צולע נראה כמדלג.

מובאות נוספות[עריכה]

  • "וּמְפִיבֹשֶׁת יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי עַל־שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל, וְהוּא פִסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו" (שמואל ב ט, יג)
  • "אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם, כִּי־נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה" (ישעיהו לה, ו)
  • "עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי" (איוב כט, טו)

מילים נרדפות[עריכה]

ראו גם[עריכה]

תרגום[עריכה]


השורש פסח

השורש פ־ס־ח הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

פ־ס־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל פָּסַח פּוֹסֵחַ יִפְסַח פְּסַח לִפְסֹחַ
נִפְעַל נִפְסַח נִפְסָח יִפָּסַח הִפָּסַח לְהִפָּסֵחַ
הִפְעִיל הִפְסִיחַ מַפְסִיחַ יַפְסִיחַ הַפְסַח לְהַפְסִיחַ
הֻפְעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
פִּעֵל פִּסַּח מְפַסֵּחַ יְפַסַּח פַּסַּח לְפַסֵּחַ
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְפַּסַּח מִתְפַּסֵּחַ יִתְפַּסַּח הִתְפַּסַּח לְהִתְפַּסֵּחַ

הערה[עריכה]

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[3]