מלך
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
מלך |
| הגייה* |
melekh |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
מ־ל־ך א |
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל |
| נטיות |
ר' מְלָכִים; מֶלֶךְ־, ר' מַלְכֵי־; מַלְכּוֹ |
- שליט רודני יחיד המושל במשך כל ימיו. רוב המלכים מעבירים את שלטונם בירושה.
-
- שלמה היה המלך האחרון של ממלכת ישראל המאוחדת.
- "מֶלֶךְ חָכָם עַל עַם גָּדוֹל, / שַׁלִּיט, מֶלֶךְ הָאֲרָצוֹת [...] מֶלֶךְ עָשִׁיר הָיָה, מֶלֶךְ / נָתַן זָהָב, נָתַן כֶּסֶף / לִבְנֵי אַרְצוֹ לְכֻלָּהַם / כָּאִלָּנוֹת וְכַשִּׁקְמָה" ("לברק כוכבים נופלים", אלתר לוין)
- "כִּי ה' שֹׁפְטֵנוּ ה' מְחֹקְקֵנוּ ה' מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ" (ישעיהו ל״ג – פסוק כ״ב)
- בהשאלה מומחה בתחומו, בעל כישורים גבוהים ביותר.
-
- ויליאם שייקספיר נחשב למלך המחזאים בכל הזמנים.
- אין לך סיכוי לנצח אותי, אני מלך בדוקים!
- [סלנג] כינוי או קריאה לגבר או לאישה אשר מכבדים את פועלם או את האופי שלהם.
-
- המנהל כזה מלך! שחרר את כולם מוקדם!
- המילה קיימת בשפות שמיות נוספות: אכדית – malku ו־maliku; ערבית – مَلِيك (מַלִיךּ) ו־مَلِك (מַלִךּ); ארמית־גלילת – מַלְכָּא; ארמית־נוצרית – ܡܠܟܐ (מַלְכָּא).
מובאות נוספות [עריכה]
- "הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה (ק' מָלְכָה) עָלֵינוּ" (שופטים ט ח)
- "הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ – עַתָּה שִׂימָה־לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִם" (שמואל א ח ה)
- "זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם; אֶת־בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ" (שמואל א ח יא)
- "אִי־לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ: אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן־חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ, בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי" (קהלת י טז-יז)
מילים נרדפות [עריכה]
מידע נוסף [עריכה]
- צורת ההפסק של המילה "מלך" זהה תמיד לצורת ההקשר, כלומר מֶלֶךְ. זאת על אף שכמילה שמקורה במשקל ההיסטורי *קַטְל, צורת ההפסק הצפויה שלה היא דווקא *מָלֶךְ בקמץ (השווּ לגֶּפֶן בהקשר, ובהפסק גָּפֶן). תופעה זו נגרמה אולי כתוצאה מתיקון של בעלי המסורה, עקב הדמיון בהגייה בין *מָלֶךְ לשם האל הכנעני מֹלֶךְ, שכן הגיית הקמץ במבטא הטברני (כתנועה אחורית מעוגלת) הייתה דומה למדי להגיית החולם.[1]
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ↑ ש' פסברג, "מדוע אין מוצאים מָלֶךְ בהפסק במסורת טבריה למקרא?", לשוננו סד (תשס"ב), עמ' 207-219.
- שָׁלט, היה מֶלֶךְ, היה לְמֶלֶךְ.
-
- "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" (בראשית לו לא)
- "וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן" (שמואל ב טו י)
- "אדני מֶלֶךְ, אדני מָלַךְ, אדני יִמְלֹךְ" (מן התפילה)
- אנגלית: reign
- ערבית: (הגייה: מַלַךַּ)
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
מולך |
| הגייה* |
molekh |
| חלק דיבר |
שם פרטי |
| מין |
זכר |
| שורש |
מ־ל־ך א |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
מֹלֶךְ־ |
- אליל כנעני שהוקרבו לו קרבנות אדם וילדים בעקר. פולחנו היה נהוג ביהודה בגיא בן־הנום שבירושלים.
-
- "בעת הרעה ההיא סרר אפרים, בגד יהודה, אפרים הוציא להורג בניו, ויהודה נתן פרי בטנו, מחמדי נפשו, להעביר למולך" ("אשמת שמרון", אברהם מאפו)
- "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ" (ויקרא י״ח – פסוק כ״א)
- בהשאלה דבר או מטרה הנחשבים פסולים אשר למענם מוכנים לוותר על עקרונות.
-
- יש המקריבים הכל לְמֹּלֶךְ השלטון.
- "למה להקריב למולך כוחות, שאינם נמצאים אצלנו בעודף כלל? רק במקצוע אחד, יחיד, מאמין זהבי, שכדאי לרכז בו את הכוחות, – זוהי הרפת!" ("בצל הקבוצה", נחמה פוחצ'בסקי)
הערת שימוש [עריכה]
- חרף היותה שם פרטי, המילה אינה מיודעת מטבעה, ותמיד תיודע באמצעים אחרים (למשל: ה"א הידיעה, סמיכות) בכל משמעויותיה.
קישורים חיצוניים [עריכה]
