מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- עבד את האדמה בעזרת כלי יד, שבר ופורר את האדמה ועקר את העשבים, תחח את האדמה.
- בנין פָּעַל בעברית חדשה מהשורש המקראי.
השורש עדר א
|
השורש ע־ד־ר א הוא שורש מגזרת השלמים.
ע־ד־ר א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
עָדַר
|
עוֹדֵר
|
יַעְדֹּר
|
עֲדֹר
|
לַעְדֹּר
|
נִפְעַל
|
נֶעְדַּר
|
נֶעְדָּר
|
יֵעָדֵר
|
הֵעָדֵר
|
לְהֵעָדֵר
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין
|
-אין-
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
עִדֵּר
|
מְעַדֵּר
|
יְעַדֵּר
|
עַדֵּר
|
לְעַדֵּר
|
פֻּעַל
|
עֻדַּר
|
מְעֻדָּר
|
יְעֻדַּר
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| |
|
- לשון המקרא סידר, ערך.
- ”מִזְּבֻלוּן יוֹצְאֵי צָבָא עֹרְכֵי מִלְחָמָה בְּכׇל כְּלֵי מִלְחָמָה חֲמִשִּׁים אָלֶף וְלַעֲדֹר בְּלֹא לֵב וָלֵב.“ (דברי הימים א׳ יב, פסוק לד)
- ”כׇּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה עֹדְרֵי מַעֲרָכָה בְּלֵבָב שָׁלֵם בָּאוּ חֶבְרוֹנָה לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל וְגַם כׇּל שֵׁרִית יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד.“ (דברי הימים א׳ יב, פסוק לט)
- רד"ק השווה זאת ל"עֵדֶר", מערכת הצאן.
- לשון המקרא עבד את האדמה בעזרת כלי יד, שבר ופורר את האדמה ועקר את העשבים, תחח את האדמה.
- "טוב מי שהוא חוכר שדה אחת ומזבלה ומְעַדְּרָה" (בראשית רבה, פרשת וישלח, סימן ח')
השורש עדר א
|
השורש ע־ד־ר א הוא שורש מגזרת השלמים.
ע־ד־ר א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
עָדַר
|
עוֹדֵר
|
יַעְדֹּר
|
עֲדֹר
|
לַעְדֹּר
|
נִפְעַל
|
נֶעְדַּר
|
נֶעְדָּר
|
יֵעָדֵר
|
הֵעָדֵר
|
לְהֵעָדֵר
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין
|
-אין-
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
עִדֵּר
|
מְעַדֵּר
|
יְעַדֵּר
|
עַדֵּר
|
לְעַדֵּר
|
פֻּעַל
|
עֻדַּר
|
מְעֻדָּר
|
יְעֻדַּר
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| |
|
- לשון המקרא החסיר, מנע ממישהו דבר־מה.
- ”וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל הַקָּרֵב אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִישׁ חָדְשׁוֹ לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר“ (מלכים א׳ ה, פסוק ז)
השורש עדר ב
|
השורש ע־ד־ר ב הוא שורש מגזרת השלמים.
ע־ד־ר ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין
|
-אין-
|
נִפְעַל
|
נֶעְדַּר
|
נֶעְדָּר
|
יֵעָדֵר
|
הֵעָדֵר
|
לְהֵעָדֵר
|
הִפְעִיל
|
הֶעְדִּיר
|
מַעְדִּיר
|
יַעְדִּיר
|
הַעְדֵּר
|
לְהַעְדִּיר
|
הֻפְעַל
|
הֻעְדַּר
|
מֻעְדָּר
|
יֻעְדַּר
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
עִדֵּר
|
מְעַדֵּר
|
יְעַדֵּר
|
עַדֵּר
|
לְעַדֵּר
|
פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| |
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
עדר
|
הגייה* |
eder
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ע־ד־ר ג
|
דרך תצורה |
משקל קֵטֶל
|
נטיות |
ר׳ עֲדָרִים
|
- לשון המקרא קבוצה נפרדת של צאן או של בהמות.
- לשון המקרא בהשאלה קבוצה או ציבור שיש לו ייחוד והוא נפרד מקבוצות אחרות.
- ”כִּי פָקַד ה' צְבָאוֹת אֶת עֶדְרוֹ אֶת בֵּית יְהוּדָה“ (זכריה י, פסוק ג)
- עברית חדשה בהשאלה ציבור של אנשים שכל אחד מהם אינו מציג דעה משלו, וכולם מושפעים מדעת הרוב או שהולכים אחרי המנהיג.
- ארמית: עֶדְרָא; פניקית: עדר; מצרית קדומה: idr.