המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בנבואת ישעיהו: "וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן לֹא תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה" (ישעיהו ז, כה). ופירש"י: "אשר במעדר יעדרון - היא כמין מריש שקורין פשויי"ר בלעז" [fossoir בצרפתית הוא מעדר]. השימוש במילה בזמננו מובא בדבריו של אליעזר בן־יהודה בעיתונו "האור" בשנת 1891: "המעדר הוא ברזל מרודד, תבנית חצי עיגול רגוע, ויש כפח מרובע. רוחבו כשלושים סנטימטר וטבעת יוצאת מצד אחד כעין אוזן, ובה ייקבע הניצב של עץ אורכו כמטר. הצרפתים קוראים לו Pioche וכן בערבית 'מעדור'".
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מעדרים