לשון חז"ל יצור אגדי בדמות נחש או תנין מכונפים וענקיים, המסוגל לעוף ולרשוף.
”הַמּוֹצֵא כֵלִים וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה, צוּרַת לְבָנָה, צוּרַת דְּרָקוֹן – יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק ג, משנה ג)
”אילה זו – רחמה צר; בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם, ומתרפה ממולדה; ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד – מיד מתה“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף טז, עמוד ב)
מקורה של המילה מיוונית: drakōn) δράκων), "נחש ענקי", "פיתון", "דרקון".
עפ"י זרות שמם , בני דרקון תוייגו כצאצאי נוכריים, וכנראה צאצאים הם לאיכלוסיות שסופחו לממלכת ישראל עוד בתקופת ממלכת שלמה והפכו ברבות הימים מעבדי המקדש לעובדי המקדש, בספר עזרא נחשבים לסייעני הלווים, ועובדי מקדש מדרגה נמוכה, שנטמעו בישראל[1].
_(14766707515).jpg)
ערך בוויקיפדיה: דרקון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דרקונים