רשף

יש להוסיף לדף זה את הערכים: רָשַׁף, רִשֵּׁף, רַשָּׁף.

רֶשֶׁף

לשון אש המתפרצת מתוך מקור חום גדול יותר, כגון מדורה או כלי ירייה.
- ”לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו.“ (חבקוק ג, פסוק ה)
- ”שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי-קָשֶׁת מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה.“ (תהלים עו, פסוק ד)
- ”כִּי-אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי-רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף.“ (איוב ה, פסוק ז)
- ”...כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.“ (שיר השירים ח, פסוק ו)
שם פרטי לזכר.
- ”וְרֶפַח בְּנוֹ וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנוֹ וְתַחַן בְּנוֹ.“ (דברי הימים א׳ ז, פסוק כה)

השורש ר־שׁ־ף כנראה מקיים משפחת שורשים עם שׂ־ר־ף, ר־צ־ף, צ־ר־ב ו־צ־ר־ף.
יש הגורסים כי בפסוק באיוב, המילה מתייחסת לשם של אליל; ככזו יש לה מקבילה באוגריתית - (מתוך אגדת אקהת - הכנענית): "bʾl ḥṣ ršp" ="בעל חץ רשף".