רשף

יש להוסיף לדף זה את הערכים: רָשַׁף, רִשֵּׁף, רַשָּׁף.

רֶשֶׁף

לשון אש המתפרצת מתוך מקור חום גדול יותר, כגון מדורה או כלי ירייה.
- ”לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר; וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו.“ (חבקוק ג, פסוק ה)
- ”וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם; וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים.“ (תהלים עח, פסוק מח)
- ”כִּי-אָדָם לְעָמָל יוּלָּד; וּבְנֵי־רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף.“ (איוב ה, פסוק ז)
- ”...כִּי־עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה; רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ, שַׁלְהֶבֶתְיָה.“ (שיר השירים ח, פסוק ו)
שם פרטי לזכר.
- ”וְרֶפַח בְּנוֹ, וְרֶשֶׁף; וְתֶלַח בְּנוֹ, וְתַחַן בְּנוֹ.“ (דברי הימים א׳ ז, פסוק כה)

השורש ר־שׁ־ף כנראה מקיים משפחת שורשים עם שׂ־ר־ף, ר־צ־ף, צ־ר־ב ו־צ־ר־ף.
יש הגורסים כי בחלק מהפסוקים, כגון בחבקוק ובאיוב, המילה מתייחסת לשם של אליל. ככזו יש לה מקבילה באוגריתית.^[1]

ערך בוויקיפדיה: רשף

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רשפים

↑ Manfred Weippert, Elemente phönikischer und kilikischer Religion in den Inschriften vom Karatepe, Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft: Supplement I, 1969, p. 206–207