מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
דגן
|
| הגייה* |
dagan
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ד־ג־ן
|
| דרך תצורה |
משקל קָטָל
|
| נטיות |
ר׳ דְּגָנִים; דְּגַן־, ר׳ דִּגְנֵי־
|
ארבעה מחמשת מיני דגן: חטה, שעורה, כוסמת ושיבולת שועל.
מאכלי דגן
- לשון המקרא צמח עשבוני ממשפחה שבחד פסיגיים, המשמש לתבואה ומספוא.
- ”וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן-הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן-הַיָּקֶב.“ (במדבר יח, פסוק כז)
- ”עַד-בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים.“ (ישעיהו לו, פסוק יז)
- ”וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן-שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ.“ (תהלים עח, פסוק כד)
- ”וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ רַבִּים וְנִקְחָה דָגָן וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה.“ (נחמיה ה, פסוק ב)
- גַּנָּן גִּדֵּל דָּגָן בַּגַּן, דָּגָן גָּדוֹל גָּדַל בַּגַּן
במקורה שימשה המילה דגן ככינוי ליבול לאחר שנאסף לערימה[1].
- ארמית: דְּגָנָא;[2] פיניקית: 𐤃𐤂𐤍 (דגן);[3] אוגריתית: dgn 𐎄𐎂𐎐;[4]
- מלשון אפרו-אסיתית קדומה: (דְהֵגְ-או) dVg(V)w. מצרית קדומה: דוֹגְ'דוֹ dwḏw, "קמח", מן ḏdꜣ בהגיית: דְגֶ'דַ - בהוראת שומן.
 ערך בוויקיפדיה: דגן |
|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דגנים |
- ↑ ד"ר משה רענן: "דגן", באתר "מכון התורה והארץ"
- ↑ מילון יסטרוב
- ↑ A Comparative Semitic Lexicon of the Phoenician and Punic Languages, Richard S. Tomback, page 94
- ↑ A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín, Wilfred G. E. Watson, page 265
ערך בוויקיפדיה: דגן
טקסונומיה בוויקימינים: Poaceae
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דגנים