תשומה

תְּשֹוּמָה

לשון המקרא עירבון
- ”וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ“ (ויקרא ה, פסוק כא)

המילה מופיעה פעם אחת במקרא שורש של המילה שָֹם
בצורת נסמך: ניקוד המ' בסגול והטעמה מלעילית לעומת ניקוד בפתח (תְּשֹוּמַת) והגיית מלרע תלוי במסורות שונות במקרא.
כת' השרשים שהמ"ם בסגול שלא כמנהג, ובספר הללי אשר בטוליטולא מהוא בפתח. [אוֹ־בִתְשׂוּמֶת] (מנחת שי)
מנהג רווח היה באשכנז של ראשית ימה"ב ששתי משפחות המשדכות ילדיהם הפקידו עירבון שקרוי היה תשומת יד, פקדון זה הופקד בידי שליש למקרה שאחת המשפחות תחזור בה, וניתן ללמוד על כך מתשובותיו של רש"י בנושא זה ^[1].

השורש שׂ־י־ם הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

המטה בבניין קל לפי עה"פ ו' ולא י' איננו שוגה, שכן בשורש זה נכונות שתי הצורות; לָשׂוּם או לָשִׂים, יָשׂוּם או יָשִׂים, תָּשֵמְנָה או תָּשֹׂמְנָה וכו'...

↑ עיונים במשפט עברי ובהלכה : דיין ודיון / פרסומי הפקולטה למשפטים (אוניברסיטת בר אילן). מאת: יעקב חבה, עמיחי רדזינר. עמ'-338