תמיר
תָּמִיר
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | תמיר |
| הגייה* | tamir |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ת־מ־ר א |
| דרך תצורה | משקל קָטִיל |
| נטיות | נ׳ תְּמִירָה ר׳ תְּמִירִים תְּמִירוֹת |
- עברית חדשה אדם גבוה באופן מרשים.
- הוא הסתכל בבתו והנה היא כבר נערה תמירה ודקת־גו. "כמה בגרה"- חשב לעצמו.
- ההתקוטטות פסקה באחת כשדמותו התמירה של המפקד נראתה בפתח.
- שם פרטי לזכר.
גזרון
[עריכה]- קשור לתמר - עץ התמר, הזקוף ומתנשא לגובה.
מילים נרדפות
[עריכה]נגזרות
[עריכה]מידע נוסף
[עריכה]- בחלק מהגרסאות לתלמוד המילה מופיעה כשם למום גופני (מי שאין לו זיפי ריסים בעיניו) ”הזדיר והלופין והתמיר; זויר - דמזור עיניה, לופין - דנפישין זיפיה, תמיר - שתמו זיפין. והני גבי מומין תנו להו“ (בבלי, מסכת בכורות – דף מד, עמוד א)
מילים נרדפות
[עריכה]ניגודים
[עריכה]גם
תרגום
[עריכה]- אנגלית: tall
- ערבית: طَويل القامة