תמיר

תָּמִיר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תמיר
הגייה*	tamir
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ת־מ־ר א
דרך תצורה	משקל קָטִיל
נטיות	נ׳ תְּמִירָה ר׳ תְּמִירִים תְּמִירוֹת

1. עברית חדשה אדם גבוה באופן מרשים.

   • הוא הסתכל בבתו והנה היא כבר נערה תמירה ודקת־גו. "כמה בגרה"- חשב לעצמו.
   • ההתקוטטות פסקה באחת כשדמותו התמירה של המפקד נראתה בפתח.

2. שם פרטי לזכר.

גזרון

• קשור לתמר - עץ התמר, הזקוף ומתנשא לגובה.

מילים נרדפות

• זקוף

נגזרות

• תמירות

מידע נוסף

• בחלק מהגרסאות לתלמוד המילה מופיעה כשם למום גופני (מי שאין לו זיפי ריסים בעיניו) ”הזדיר והלופין והתמיר; זויר - דמזור עיניה, לופין - דנפישין זיפיה, תמיר - שתמו זיפין. והני גבי מומין תנו להו“ (בבלי, מסכת בכורות – דף מד, עמוד א)

מילים נרדפות

• נישא

ניגודים

• ננס
• גוץ

גם

• גמלוני

תרגום

• אנגלית: tall‏‏‏‏
• ערבית: طَويل القامة‏‏‏‏

ראו גם

• התמר
• הזדקר