תאבון
תֵּאָבוֹן
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | תיאבון |
| הגייה* | te'avon |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ת־א־ב |
| דרך תצורה | משקל קִטָּלוֹן |
| נטיות | תֵּאֲבוֹנוֹ, תֵּאֲבוֹנָהּ |
- רצון מלא להנאת הגוף. מצב בו הגוף חש בצורך במזון או צרכים אחרים.
- ”רצה - לתאבון אוכלה, רצה - אכילה גסה אוכלה“ (בבלי, מסכת יבמות – דף מ, עמוד א)
- ”למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון“ (בבלי, מסכת חולין – דף פד, עמוד א)
גיזרון
[עריכה]מידע נוסף
[עריכה]- בלשון חז"ל המילה מתאימה לכל רצון בלשון ימינו משמשת לרצון במזון בלבד.
- גם בלשון חז"ל וגם כיום המילה מבטאת רצון ברמה סבירה בשונה מתאוה שמתארת רצון מוגבר.
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]ניגודים
[עריכה]גם