הלחם שמקורו בלשון קדם הודו-אירופית: לכסות =wero + ירך =skelo. מפרסית: شلوار – מכנסיים. ביוונית עתיקה (sarábāra שַׂרַבַּרֲ) נחשבו ל"מכנסי סקיתים רחבים". הדים למילה "שרוואל" ניתן למצוא במילה המשנאית "סַרְבָּלָא"= "ופריס עליה סרבלא דכרתי": והיה פרוס עליו מעיל ירוק (גיטין לא ע"ב). כיום נחשב הסרבל למכנסי עבודה של אנשי המעמד החברתי הנקראים "צווארוןכחול", בערבית: שִׂרְבָּאל; سِرْبَال = פריט לבוש כלשהו.
תיבת המילה "שרוול" חדרה לארמית מפרסית, ובתקופת בית שני החלה נפוצה תיבה זו גם בקרב דוברי העברית [1].
המילה "שַׁרְווּלִים" מופיעה לראשונה בלשון חז"ל במשנה פעם אחת: ”וְהַשַׁרְווּלִים – טְמֵאִין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק כו, משנה ג).
ערך בוויקיפדיה: שרוול
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שרוול