שפך דם

שָׁפַךְ דָּם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	{{{כתיב מלא}}}
הגייה*	{{{הגייה}}}
חלק דיבר	-
מין	-
שורש	{{{שורש}}}
דרך תצורה	{{{דרך תצורה}}}
נטיות	{{{נטיות}}}

1. לשון המקרא המית אדם. בזדון או ברשלנות פושעת.

   • ”וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם; הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל־הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל־תִּשְׁלְחוּ-בוֹ...“ (בראשית לז, פסוק כב)
   • ”וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם; בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים, עַד־שְׁפָךְ־דָּם עֲלֵיהֶם.“ (מלכים א׳ יח, פסוק כח)
   • ”שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ, כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף; לִשְׁפָּךְ־דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת, לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע.“ (יחזקאל כב, פסוק כז)
   • ”שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם, סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם; וְאֵין קוֹבֵר.“ (תהלים עט, פסוק ג)
   • ”עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר; וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם־נָקִי.“ (משלי ו, פסוק יז)
   • ”וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי, לֹא־תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי; כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה, וְדָמִים שָׁפָכְתָּ.“ (דברי הימים א׳ כח, פסוק ג)
   • ”כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף נח, עמוד ב)

מקור

• בפסוק ”...אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ־עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל; וְשָׁפַךְ אֶת־דָּמוֹ, וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר.“ (ויקרא יז, פסוק ג) הכונה מילולית להוצאת דמו דוקא בשחיטה.
• גם איסור אחר בתורה לשחוט קרבנות קדשים בחוץ מתואר כשופך דם. ”וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן.. דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ“ (ויקרא יז, פסוק ד)

נגזרות

• שפיכות דמים

ראו גם

• דם על ידיו
• ידיו מלאו דמים