שכוי

שֶׂכְוִי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שכווי
הגייה^*	sekhvi
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ שֶׂכְוִים, נ׳ שֶׂכְוִיָּה, נ"ר שֶׂכְוִיּוֹת

לשון המקרא סוג עוף, לרוב משוייך לתרנגול הבית (Gallus gallus domesticus), עוף מבוית המגודל על ידי האדם בעיקר לשם ניצול בשרו, נוצותיו וביצי הנקבות.
- ”מִי-שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִי-נָתַן לַשֶּׂכוִי בִינָה“ (איוב לח, פסוק לו)
- "מי מעיר אותן עם שחר משנתן? / לא הפיל, ולא הקוף, ולא התן, / לא ארנבת, לא שכווי ולא שפן;" (מה עושות האילות בלילות, מאת לאה גולדברג)
עברית חדשה עוף ממשפחת הפסיוניים, החי בהרים, ביערות אורנים ואדמות הבור של חצי הכדור הצפוני.
- לזכר שכווי הלענה יש זנב גדול ומוטה מעלה המזכיר טווס.

המילה מופיעה פעם אחת במקרא, יש פרשנויות הגורסות כי השכוי הוא הלב כלומר התודעה, אך הפרשנות שהתקבלה גם בברכות השחר היא שמדובר במה שיכונה מאוחר יותר בלשון חז"ל: תרנגול^[1].
יש קושרים לפועל שָׂכָה הביט, ראה. או למילה הארמית איסתכי הסתכל, השקיף – בשני המובנים^[2].
ד"ר א.קליין במילונו, הראה כי המילה מושאלת כנראה מן סורית-ארמית: סְכֵי, סְכָא בהוראת להשגיח, להיזהר(='keep an eye'). נגזרת – שכיה.