לדלג לתוכן

שושן

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

שׁוֹשַׁן[1]

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאשושן
הגייה*shoshan
חלק דיברשם־עצם
מיןזכר
שורששׁ־שׁ־ן[2]
דרך תצורהמשקל קוֹטַל
נטיותר׳ שׁוֹשַׁנִּים
שושן צחור
  1. לשון המקרא פרח יפה שהיו משתמשים בצורתו לעיטורים בעת העתיקה. מקובל לזהותו עם המין שושן צחור (Lilium candidum), והשם משמש גם לכל הסוג (Lilium).
    • ”וְעָבְיוֹ טֶפַח, וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת-כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן; אַלְפַּיִם בַּת, יָכִיל“ (מלכים א׳ ז, פסוק כו)
    • ”לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם, מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים; שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים, נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר.“ (שיר השירים ה, פסוק יג)
  2. לשון המקרא (משמעות משוערת) כלי נגינה עתיק.
    • ” לַמְנַצֵּחַ, עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת; מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד“ (תהלים ס, פסוק א)
    • ”לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת.“ (תהלים מה, פסוק א)

גיזרון

[עריכה]
  • המילה מופיעה במקרא הן בצורת הזכר (שׁוֹשַׁן) והן בצורת הנקבה (שׁוֹשַׁנָּה)[3]. על פי מספר דעות, במקור שימשה בעברית רק צורת הזכר, ובהשפעת הלשון הארמית נוספה התיבה בעברית המקראית המאוחרת גם בצורת הנקבה[4].
  • התרגום הארמי לשיר השירים זיהה עם הפרח ורד (Rosa),[5] וכך עולה ממקורות נוספים בספרות חז"ל. יתכן שזיהוי זה נובע מהפסוק: ”כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת.“ (שיר השירים ב, פסוק ב), כיוון שגבעול הוורד הוא בעל קוצים (חוחים). הקושי העיקרי עם זיהוי זה הוא כי מקור הצמח (וכן גם השם) הרחק מארץ ישראל (ושני מיני הוורד הנמנים בצומח הארץ־ישראלי אינם נאים במיוחד, וסביר מאוד שלא התכוונו אליהם)[6][7]. תרגום השבעים וראב"ע[8] זיהו עם השושן הצחור, וזיהוי זה הוא המקובל כיום.[9]
  • המילה מקבילה לשפות שמיות נוספות - אכדית: šūšanu. סורית: ܫܘܼܫܲܢܵܐ (שׁוּשַׁנָא), ערבית: سَوْسَن (סַוְסַן).
  • ראב"ע גזר את המילה מהמספר ״שֵש״, מכיוון שהפרח בעל שישה עלי כותרת (למרות שלפי רוב הדעות אין זה מקור המילה).
  • הדעה המקובלת בפי רוב החוקרים בימינו היא שמקור המילה ממצרית: zšn‏‏‏‏ (זֶשֶׁן) בהוראת: שושנת מים (Nymphea)[10][11][12]. להלן הירוגליף:
    z
    S
    n
    M9
    במילונו של האג׳יפטולוג ארנסט ווליס באדג' מופיעה התיבה בהגיית: senshen, מושאל לקופטית: ϣⲱϣⲉⲛ (שׁוֹשֶׁן).[13]
  • נ"ה טור סיני טען ששני השימושים זהים, ומדובר בקנה גומא (Cyperus), שיש לו פרח נאה וגם משמש לכתיבה. הוא תמך זיהוי זה בהקבלה לסורית: ܫܝܼܫܢܵܐ (שִׁישְׁנָא) בהוראת: בוציץ. ולפי זה בתהלים השושן הוא אמצעי הכתיבה של המזמורים.[14] אחרים דחו פירוש זו בטענה שאין סיבה לציין את אמצעי הכתיבה של המזמור, דבר שלא נמצא במזמורים אחרים.[15] לדעת מפרשים רבים מדובר בכלי נגינה. יש שהציעו שהכלי נקרא כך בגלל צורתו הדומה לפרח השושן[16], או בגלל שיש לו ששה מיתרים, או משום שמקורו מהעיר שׁוּשַׁן.[17] בנימין מזר הציע לזהות את כלי הנגינה ע"פ תבליט משומר שמופיע בו כלי נענוע שצורתו מוט ארוך שבקצה שני שרביטים קצרים, עטורי ששה עלים, וע"י נענוע המוט העלים מכים זה בזה.[18]

מילים נרדפות

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]

תרגום

[עריכה]
   סוג פרח ממשפחת השושניים

קישורים חיצוניים

[עריכה]

הערות שוליים

[עריכה]
  1. מופיע במקרא גם בקמץ ״שׁוֹשָׁן״ או בשורוק ״שׁוּשַׁן״.
  2. השורש הוא שש״ן לפי קביעת האקדמיה ללשון העברית (ראו: https://hebrew-academy.org.il/keyword/ש%D7%81ו%D6%B9שַ%D7%81ן).
  3. ראו לדוגמא החילוף בין מלכים א ז,כו לדברי הימים ב ד,ה.
  4. לפי האקדמיה ללשון העברית. (ראו: https://hebrew-academy.org.il/2021/08/19/שושן-ושושנה/)
  5. תרגום שיר השירים ב, א.
  6. https://hebrew-academy.org.il/2021/08/19/%d7%a9%d7%95%d7%a9%d7%9f-%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%a9%d7%a0%d7%94/#_ftn4
  7. https://hebrew-academy.org.il/2021/08/19/%d7%a9%d7%95%d7%a9%d7%9f-%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%a9%d7%a0%d7%94/#_ftnref4
  8. שניהם בפירוש לשיר השירים ב, א.
  9. ראו: יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי, רמת גן תשכ"ו, עמ' 234–241.
  10. James Peter Allen, Middle Egyptian: An Introduction to the Language and Culture of Hieroglyphs, 2nd edition, Cambridge: Cambridge University Press, 2010, page 277.
  11. Thomas O. Lambdin, "Egyptian Loan Words in the Old Testament", JAOS 73, 3 (1953), pp. 145-155
  12. https://hebrew-academy.org.il/2021/08/19/שושן-ושושנה/#_ftnref3
  13. An Egyptian Hieroglyphic Dictionary, E.A Wallis Budge,1920 pp. 608.
  14. נ"ה טור סיני, הלשון והספר ב' עמ' 31; הערת העורך במילון אליעזר בן יהודה, בערך 'שושן', עמ' 7002.
  15. א' כשר, ה'שושן', סיני מה,ח תשי"ט, עמ' נט-ס.
  16. מצודת ציון
  17. א' כשר, שם.
  18. ב' מזר, פני עולם המקרא, ??. מובא אצל כשר שם.

שׁוּשָׁן

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאשושן
הגייה*shushan
חלק דיברשם
מיןנקבה
שורש
דרך תצורהשאילה
נטיותס׳ שׁוּשַׁן־
תבליט המתאר את כיבוש שושן כבירת עילם, על ידי אשורבניפל, 647 לפנה"ס
  1. לשון המקרא עיר עתיקה, כ-250 ק"מ מזרחית לחידקל, אשר היתה עיר בירה בממלכת עילם ובאימפריה הפרסית.
    • ”הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.“ (אסתר ג, פסוק טו)
    • ” וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַיְהִי בִּרְאֹתִי וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי.“ (דניאל ח, פסוק ב)

גיזרון

[עריכה]
  • מעילמית: 𒀸𒋗𒐼𒀭 (שׁוּשַׁן)[1].

תרגום

[עריכה]
  • אנגלית: Susa‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

[עריכה]
ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: שושן (עיר)

סמוכין

[עריכה]
  1. כך בעילמית אחמנית. להשתלשלות המילה בעילמית ואחר כך בפרסית ראו כאן.