שורר

שׁוֹרֵר

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	שׁורר
שורש וגזרה	שׁ־י־ר א, גזרת נע"ו/י
בניין	פִּעֵל

1. לשון המקרא פָּצַח בְּזִמְרָה, הֵפִיק מִפִּיו שִׁיר וּמַנְגִּינָה.

   • ”...וְכָל-עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתוֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת, וְהַמְשׁוֹרְרִים בִּכְלֵי הַשִּׁיר וּמוֹדִיעִים לְהַלֵּל...“ (דברי הימים ב׳ כג, פסוק יג)
   • "תענוגי הנשים הם שתיית קאווע [...] ולפעמים תְּשׁוֹרֵרְנָה ג"כ בְּקוֹל עָרֵב וְנָעִים." שמשון בלוך, "שבילי עולם א'"
   • "סִיחַ תְּהַלְּלִי וְשִׁיר תְּשׁוֹרְרִי/ עִלְזִי וְשִׂישִׂי וְשִׂמְחִי/ פְּאֵר וָשֶׁבַח פִּצְחִי..." אלעזר הקליר, "קדושתות לשבתות הנחמה", "אבדה וספה חרפתך"
   • "...בעטרות שבע למקוטרת מור/ לכן שׁוֹרַרְנוּ בקריאת הלל לגמור." יניי, "עשירייה מקרובה לסוכות", "אז שבעה ימים בסוכה נשב"

2. בייחוד בבינוני כָּתַב שִׁירָה; כָּתַב וְחִבַּר מִלִּים וּבָתִּים (אוֹ חֲטִיבוֹת) וְנָתַן בָּהֶם יְסוֹדוֹת שֶׁל אֶמְצָעִים אָמָּנוּתִיִּים הַמְאַפְיֵנִים שִׁירָה.

   • "...מְלִיצִים וּמְשׁוֹרְרִים, שֶׁהֵם תִּפְאֶרֶת לדורם וְתִפְאֶרֶת לדורות הבאים." מנדלי מוכר ספרים, "בעמק הבכא"
   • "קמו להּ (לסִפרות) סוֹפְרִים וּמְשׁוֹרְרִים, תרבות אנשים חדשים..." חיים נחמן ביאליק, "מכתב אל העורכים", עמ' 12

גיזרון

• השיר שי"ר הוא שורש מקראי. כמו-כן, לשורש העברי שי"ר ולמשמעיו מקבילות דומות גם בערבית- شِعْر (מזמור, שירה), וגם באכדית- šaru (פיזז, רקד).

הערה

• קוץ קוצה של נקודת-ש' מפרידה בין שם התואר שׂוֹרֵר (בהוראת קיים, שׁוֹרֶה. מן שורש שׁ־ר־ר). השוו שרר, לבין הערך לעיל.^{[דרושה הבהרה]}

נגזרות

• משורר
• שוררות

מילים נרדפות

• שָׁר
• זִמֵּר
• רן
• ענה (נדיר)

ראו גם

• השתורר
• הושר
• שירה
• פרוזה
• פואמה

• שיר
• סורר (שורר בשי"ן שמאלית)