לקה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לָקָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא לקה
שורש וגזרה ל־ק־י/ה
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון חז"ל קיבל מכה חדה ממקל, שוט וכדומה.
    • ”כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְאֶצְבָּעוֹ, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶמִי בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה; אִם לְהוֹצִיא דָם, כָּאן וְכָאן אָסוּר.“ (משנה, מסכת עירוביןפרק י, משנה יד)
    • ”הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בַּפֶּסַח הַטָּהוֹר, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים; אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא, אֵינוֹ לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים.“ (משנה, מסכת פסחיםפרק ט, משנה יא)
    • ”כָּל חַיָּבֵי כְרֵיתוֹת שֶׁלָּקוּ, נִפְטְרוּ יְדֵי כְרֵיתָתָן, שֶׁנֶאֱמַר (דברים כה, פסוק ג) וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, כְּשֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְאָחִיךָ, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל.“ (משנה, מסכת מכותפרק ג, משנה טו)
  2. בהשאלה: קיבל עונש.
  3. אדם או חפץ שנעשתה בו פגיעה גופנית ונזק.
    • ”נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ, חַיָּב.“ (משנה, מסכת בבא קמאפרק ג, משנה א)
    • ”הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ בַּעֲשָׂרָה כוֹר חִטִּים לַשָּׁנָה וְלָקְתָה, נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ.“ (משנה, מסכת בבא מציעאפרק ט, משנה ז)
    • אם לקית בממונך, זכור את איוב שלקה בממונו ובגופו, ואם לקית בגופך, זכור את דתן ואבירם שירדו חיים שאולה מסכת דרך ארץ פרק א הלכה ג

גיזרון[עריכה]

  • לשון חז"ל מארמית.

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם[עריכה]