מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | שאנן |
| הגייה* | sha'anan |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־א־ן |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָן |
| נטיות | ר׳ שַׁאֲנַנִּים, נ"ר שַׁאֲנָנוֹת |
- לשון המקרא שמרוצה ממצבו, ואדיש לסכנות האורבות לו.
- ”נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי בָּנוֹת בֹּטחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי“ (ישעיהו לב, פסוק ט)
- ”וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה“ (זכריה א, פסוק טו)
- לשון המקרא רעש, שאון.
- 1. קרוב לסורית: ܫܲܢܸܢ (שַׁנִן) - פייס, השקיט.
- 2. מילה יחידאית, מקביל לשאון. לדעת חלק מהפרשנים משמעו כמו הוראה 1.
- לשון המקרא היה בוטח ושלו.
- ”וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד“ (ירמיהו ל, פסוק י)
- ”וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה“ (משלי א, פסוק לג)
- ”יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ“ (איוב ג, פסוק יח)
- הפועל 'שאנן' הוא בבנין קל של מרובעים, שהוא בניין נדיר מכיון ששורשים מרובעים בדר"כ מופיעים בבניינים הכבדים.
