1. שם מקראי, . מקביל לשפות שמיות נוספות כדגמת: ערבית – رُمَّا نَة (רֻמָּאנָה), ארמית – ܪܝܡܘܢܐ (רִימוֹנָא), אכדית – armannu. נראה כי השם ”עָנֵ֔ר“ (בראשית יד, פסוק יג) שמופיע כשם פרטי של מי שהיה לבעל בריתו של אברהם אביכם שאול מלשון פרסית אמצעית: (انار) בהוראת: רימון.
אליעזר בן יהודה העיר באחד ממאמריו: [1] "אולי נוכל לבאר על אופן זה גם את השם רמון אשר נעלם מן המדקדקים מקורו, עד כי הרד"ק יחד לו שורש מיוחד ר־מ־ן. אך כבר העיר על זה האדון דעליטש בפירושו לשיר השירים ד, פסוק ג כי השרש הזה לא ימצא גם בשפת עברית, והמדקדקים החדשים מסכימים כלם כי שרש המלה רמון הוא ר־מ־ם. והנה שם הפרי הזה בשפות לועזות הוא: גראנאט, שם הנגזר משמו הלטיני Punica granatum הנקרא על שם החרצנים הרבים אשר בקרבו. אך העברים גם הם התעוררו על רב החרצנים אשר בקרב הפרי הזה עד כי היה למשל בפי חכמי התלמוד באמרם: ”אפילו הריקנים שבך מלאים מצות כרמון“ (בבלי, מסכת ברכות – דף נז, עמוד א). וא"כ אפשר לאמר כי השם רמון נגזר מהשם רמה ר"ל: דבר המלא רמה או חרצנים הדומים לרמה".
, מאת דן אלמגור)
ערך בוויקיפדיה: רימון (פרי)
טקסונומיה בוויקימינים: Punica granatum
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רימונים