מיוונית: kalamarion) καλαμαριον) – תבה לקולמוסים. המילה הגיעה ללשון חז"ל בצורה קַלְמָרִין במשמעות "קסת דיו". בגלגולי המילה לעברית של ימינו הסיומת ־ין נתפשה כריבוי (צורה הנפוצה בלשון המשנה והתלמוד) ונקבעה צורת היחיד "קַלְמָר", אך למעשה "קלמרין" היא צורת יחיד[1], כפי שניתן לראות מהיוונית.
רמב"ם: "וקלמרין – הקסת, לפי שעושין את הקסתות כפופין לתוכן כדי שאם נהפכו לא ישפך כלום מן הדיו, והרבה משתמשין בהן אצלינו, צריך דוקא לנקוב בצדה כדי שיכנסו המים לאותו הכפוף וזו צורתה."
ר' עובדיה מברטנורא: "קלמרין – כלי שמניחין בו את הדיו. וכן קורים אותו בלשון רומי קלמר"ו. ויש מהן שפיהן שוקע לתוכן כדי שלא ישפך הדיו אפילו אם יהפך על פיו. ואם הטבילו כדרכו, אין המים נכנסים בחלל השקוע שסביב פיו מבפנים, לפיכך צריך לנקב מן הצד."
ערך בוויקיפדיה: קלמר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קלמרים