מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | ילקוט |
| הגייה* | yalkut |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ל־ק־ט |
| דרך תצורה | משקל יַקְטוּל |
| נטיות | ר׳ יַלְקוּטִים |
ילקוט
- חפץ לנשיאה על הגב הנועד לשמירת ציוד; כגון: כסף, אוכל, ספרים, ומחברות; שניתן לסגירה.
- ”וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי“ (שמואל א׳ יז, פסוק מ)
- "ואנשים לעבודת-יומם הולכים / ותינוקות של בית רבן / עם הילקוט שעל גבם / ובידיהם כמה ענפי-הדס פורחים." (לא תנצחו אותי, מאת נעמי שמר)
- כל תלמיד מביא עמו לבית הספר ילקוט.
- בהפסקה דני הוציא את האוכל מהילקוט.
- חיבור ספרותי העוסק באסיפה של מידע קודם.
- מן הפועל לִקט. המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק לעיל.
