קושש

קוֹשֵׁשׁ גם קֹשֵׁשׁ[עריכה]

לשון המקרא ליקט, אסף (זרדים, זלזלים, קש, גרגירים וכד'..)
- ”וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת“ (במדבר טו, פסוק לב)
- ”וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה“ (במדבר טו, פסוק לג)
- כשהיינו במחנה בצופים,המדריך שלח אותנו לקושש זרדים ועֳפאים שנפלו על הארץ לשם הכנת מדורה.
עברית חדשה (לשון מזלזלת ) חיפש ואסף במצב של חוסר אמצעים. כשאין לו אפשריות רבות למצוא.
- במצבו הפוליטי העגום של השר, לא נשאר לו אלא לקושש קולות מציבור הסטודנטים.

מן המקרא. אולי מן קַשׁ.

מופיע לראשונה בספר שמות: ”וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן“ (שמות ה, פסוק יב).