קור

לערך העוסק בקוֹר טמפרטורה; ראו כתיב חסר קֹר.

קוּר

חוט דק מאוד שמפריש העכביש עפ"ר כדי ליצור רשת לציד חרקים, או חוט מחוטי המשי שחרקים מסוימים אורגים כדי להסתתר בתוכם.
- ”חדר של ד' אמות, קירותיו רטובים, פינותיו מכוסות קורי עכביש, ויתד בתווך לקורה – זכר למנורה;“ (אשת חבר, מאת יצחק ליבוש פרץ, בפרויקט בן יהודה)
- ”בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ [...] קוּרֵיהֶם לֹא יִהְיוּ לְבֶגֶד וְלֹא יִתְכַּסּוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם...“ (ישעיהו נט, פסוקים ה – ו)
עברית חדשה (בוטניקה) איבר ראשוני בהתפתחותה של הפטריה ואשר מהווה את מבנה גופה.
בהשאלה: דבר רופף בלתי יציב.
- ”היה זה משא כביר ונוקב. במחי-יד אחד נהרס בניין שלם, כאילו היה ארוג קורי-עכביש.“ (אורות שכבו, מאת משה שרת, בפרויקט בן יהודה)

החלק הפנימי והרך של ניצן דקלים הראוי למאכל.
- ”קור וכפניות הרי הן כעץ“ (משנה, מסכת עוקצין – פרק ג, משנה ז)
- הקור והוא ראש הדקל שהוא כמו עץ לבן מברך עליו בתחלה שהכל רמב"ם הלכות ברכות פרק ח
- קור הוא ראש הדקל ונקרא "אלג'מאר" והוא עץ לבן רך נחתך מעליונו של דקל כמו הגבנה היבשה ובני אדם אוכלין אותו (פיהמ"ש לרמב"ם עוקצין פ"ג מ"ז)

נהוג לכנות את הקליפה החומה העוטפת את לולבי הדקל בשם קוֹרָא. קיימת השערה כי הטעות נשתרשה בגלל לשון הפוסקים לולבין כשכוונתם לענף צעיר ורך (ניצן) בלשון חז"ל.

ערך בוויקיפדיה: לבבות דקל