בצבץ

בִּצְבֵּץ[עריכה]

לשון חז"ל יצא אט אט מתווך כל שהוא. התגלה במקצת.
- ”מעשה באדם אחד שהפקיד דיסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה, ונקבוה עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא“ (בבלי, מסכת פסחים – דף יג, עמוד א)
- ”נטלו אחת מהן והטילוה לים...כיון שהגיע לנמלה של עכו - היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה“ (בבלי, מסכת יומא – דף לח, עמוד א)
- ”לאחר שהולכין היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה“ (בבלי, מסכת סוטה – דף יא, עמוד ב)
- ”..ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו“ (בבלי, מסכת גיטין – דף נו, עמוד ב)
- ”רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לפנים ובודק אם מבצבץ ועולה טרפה ואם לאו כשרה“ (בבלי, מסכת חולין – דף נו, עמוד א)