צין

צִיֵּן[עריכה]

נתן סימן היכר בדבר.
- ”כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה ושל ערלה בחרסית ושל קברות בסיד“ (משנה, מסכת מעשר שני – פרק ה, משנה א)
- רבי בנאה היה מציין מערות הקבורה של החכמים.
- המורה ציין לשבח את התנהגותו

לשון חז"ל,במקרא הנגזרת צִיּוּן

שמו של המדבר נובע מן עצי התמר הקוצניים המצויים בסביבתו. לשון רבים, צנינים.
בן-יהודה גורס, "צנה" היא קוץ זחוח,ו"צן" פרושו הוא דקל שעצו קשה
רשב"ם - ”הוצין וציצין“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף סט, עמוד ב) - "גם הם מיני דקלים כדתנן (סוכה דף כט) ציני הר הברזל כשרין ויש מפרשים שאין אלו טוענין פירות".
יסטרוב מפרש, צִינָּא - קוצי הדקל.