עכר

עָכַר[עריכה]

לשון המקרא השחית וקלקל.
- ”ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ“ (בראשית לד, פסוק ל)
- ” בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּינִי וְאַת הָיִּית בְּעוֹכְרָי“ (שופטים יא, פסוק לה)
- ”וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן עָכַר אָבִי אֶת הָאָרֶץ ראוּ ּכִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה“ (שמואל א׳ יד, פסוק כט)
- ”וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְֹרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךְ“ (מלכים א׳ יח, פסוק יח)
- ”גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד ועוֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי“ (משלי יא, פסוק יז)