עטה
מראה
עָטָה
[עריכה]ניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | עטה |
שורש וגזרה | ע־ט־י/ה, נל"י |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא לבש, התכסה, התעטף (בבגד, מעיל, מטפחת, טלית, מסכה, שלג) או (חג, אור, מסכה) בהשאלה.
- ”אִישׁ זָקֵן עׂלֶה וְהוּא עׂטֶה מְעִיל“ (שמואל א׳ כח, פסוק יד)
- ”עׂטֶה אוֹר כּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה“ (תהלים קד, פסוק ב)
- "בעטותו בגדי כבוד \ והתלבשו בגדי תפארת" (בן סירא נ יא)
- אֲנִי צִפּוֹר מֵתָה, צִפּוֹר אַחַת שֶׁמֵּתָה. צִפּוֹר עוֹטָה מְעִיל אָפׂר. בְּלֶכְתִּי, לֵץ מַפְטִיר לְעֻמָּתִי. (אֲנִי צִפּוֹר מֵתָה / זלדה, פנאי)
- הגליל עוטה טלית של לובן (מעריב, 10.2.1950)
- בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים עָטְתָה נַפְשִׁי אַרְגָּמָן. (אֲנִי / רחל)
- ירושלים החלה עוטה חג לקראת יום העצמאות. העירייה מקדימה בתליית דגלים בחוצות הבירה. (מעריב, 11.4.1980)
- במערכות יחסים אינטימיות ומשמעותיות אנו עוטים מסכות המסתירות את הצרכים האותנטיים, בעיקר משום שלעתים קרובות הצרכים השונים מתנגשים. (חווה אוסטרובסקי, עובדת סוציאלית)
- עטף, כיסה
- ”בָּרוּךְ שֶׁעָטָנִי מְעִיל“ (בבלי, מסכת נדרים – דף מט, עמוד ב)
גזרון
[עריכה]- באותה משמעות לעברית ובהגייה דומה, בערבית: "עֲטַה" غطا