לבש

יש להוסיף לדף זה את הערכים: לֻבַּשׁ, לִבֵּשׁ.

לָבַשׁ

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	לבש
שורש וגזרה	ל־ב־שׁ, גזרת השלמים
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון המקרא שם בגדים על גופו.

   • ”יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ; וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ“ (אסתר ו, פסוק ח)
   • ”וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וּפָשַׁט אֶת-בִּגְדֵי הַבָּד, אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ“ (ויקרא טז, פסוק כג)
   • "מי יודע מדוע ולמה/ לובשת הזברה פיג'מה?". (מי יודע מדוע ולמה/ מילים: ע. הלל, לחן: דובי זלצר)

2. לשון המקרא נעטף, נתכסה.

   • ”לָבְשׁוּ כָרִים, הַצֹּאן; וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ-בָר“ (תהלים סה, פסוק יד)
   • ”עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן: לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ; כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד, עָרֵל וְטָמֵא“ (ישעיהו נב, פסוק א)
   • ”לָבֵשׁ יְהוָה עֹז הִתְאַזָּר; אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל, בַּל-תִּמּוֹט“ (תהלים צג, פסוק ב)

3. לשון המקרא קיבל צורה של דבר מה, נעשה, הפך לדבר מה.

   • ”לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר; עוֹרִי רָגַע, וַיִּמָּאֵס“ (איוב ז, פסוק ה)

גיזרון

השורש לב"ש משותף לשפות שמיות רבות (אכדית: labasu; אוגריתית: לבש; ארמית: לְבֵישׁ, ערבית: לַבִּשַׂ), ובשפה העברית הוא מופיע כבר בעברית המקראית. מן הפירוש היסודי נגזרים פירושים רבים על דרך ההשאלה וההפשטה (המילה "הפשטה" בעצמה היא דוגמא לכך).

נגזרות

• נלבש
• לבישה
• לבוש

מילים נרדפות

• עטה

ניגודים

• פשט
• התפשט

תרגום

• אנגלית: put on‏, wear‏‏‏‏
• ערבית: لَبِسَ‏‏‏‏ (תעתיק: לַבִּשַׂ)
• צרפתית: mettre‏, s'habiller‏‏‏‏ (הגייה: מֶטְרֶה, סַבִּיֶה)

ראו גם

• בֶּגֶד
• התלבש
• הלביש
• לבוש, מַלְבּוּשׁ