לבש
מראה
לָבַשׁ
[עריכה]ניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | לבש |
שורש וגזרה | ל־ב־שׁ, גזרת השלמים |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא שם בגדים על גופו.
- ”יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ; וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ“ (אסתר ו, פסוק ח)
- ”וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וּפָשַׁט אֶת-בִּגְדֵי הַבָּד, אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ“ (ויקרא טז, פסוק כג)
- "מי יודע מדוע ולמה/ לובשת הזברה פיג'מה?". (מי יודע מדוע ולמה/ מילים: ע. הלל, לחן: דובי זלצר)
- לשון המקרא נעטף, נתכסה.
- ”לָבְשׁוּ כָרִים, הַצֹּאן; וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ-בָר“ (תהלים סה, פסוק יד)
- ”עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן: לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ; כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד, עָרֵל וְטָמֵא“ (ישעיהו נב, פסוק א)
- ”לָבֵשׁ יְהוָה עֹז הִתְאַזָּר; אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל, בַּל-תִּמּוֹט“ (תהלים צג, פסוק ב)
- לשון המקרא קיבל צורה של דבר מה, נעשה, הפך לדבר מה.
גיזרון
[עריכה]השורש לב"ש משותף לשפות שמיות רבות (אכדית: labasu; אוגריתית: לבש; ארמית: לְבֵישׁ, ערבית: לַבִּשַׂ), ובשפה העברית הוא מופיע כבר בעברית המקראית. מן הפירוש היסודי נגזרים פירושים רבים על דרך ההשאלה וההפשטה (המילה "הפשטה" בעצמה היא דוגמא לכך).
נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]ניגודים
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: put on, wear
- ערבית: لَبِسَ (תעתיק: לַבִּשַׂ)
- צרפתית: mettre, s'habiller (הגייה: מֶטְרֶה, סַבִּיֶה)
ראו גם
[עריכה]
השורש לבשׁ | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|