מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לשון המקרא שם בגדים על גופו.
”יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ; וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ“ (אסתר ו , פסוק ח )
”וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וּפָשַׁט אֶת-בִּגְדֵי הַבָּד, אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ“ (ויקרא טז , פסוק כג )
"מי יודע מדוע ולמה/ לובשת הזברה פיג'מה?". (מי יודע מדוע ולמה/ מילים: ע. הלל, לחן: דובי זלצר)
לשון המקרא נעטף, נתכסה.
”לָבְשׁוּ כָרִים, הַצֹּאן; וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ-בָר“ (תהלים סה , פסוק יד )
”עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן: לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ; כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד, עָרֵל וְטָמֵא“ (ישעיהו נב , פסוק א )
”לָבֵשׁ יְהוָה עֹז הִתְאַזָּר; אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל, בַּל-תִּמּוֹט“ (תהלים צג , פסוק ב )
לשון המקרא קיבל צורה של דבר מה, נעשה, הפך לדבר מה.
”לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר; עוֹרִי רָגַע, וַיִּמָּאֵס“ (איוב ז , פסוק ה )
השורש לב"ש משותף לשפות שמיות רבות (אכדית: labasu; אוגריתית: לבש; ארמית: לְבֵישׁ, ערבית: לַבִּשַׂ), ובשפה העברית הוא מופיע כבר בעברית המקראית. מן הפירוש היסודי נגזרים פירושים רבים על דרך ההשאלה וההפשטה (המילה "הפשטה" בעצמה היא דוגמא לכך).
מילים נרדפות [ עריכה ]
השורש לבשׁ
השורש ל־ב־שׁ הוא שורש מגזרת השלמים . בדומה לשורשים נוספים המתחילים באות ל' ניתן לזהות את מקור השורש "לבש" בשורש דו עיצורי קדום שאליו נוספה מילית החיבור ל'. השורש "ב־ו־שׁ " מתייחס לבושה והלבוש הוא ההתיחסות למבושים. [ דרוש מקור ]
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
כיסוי לגוף
גזרה
הופיע לראשונה בלשון
במקרא
נטיות הפעלים [ עריכה ]
ל־ב־שׁ
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
לָבַשׁ
לוֹבֵשׁ
(ב׳ פעוּל: לָבוּשׁ )
יִלְבַּשׁ
לְבַשׁ
לִלְבֹּשׁ
נִפְעַל
נִלְבַּשׁ
נִלְבָּשׁ
יִלָּבֵשׁ
הִלָּבֵשׁ
לְהִלָּבֵשׁ
הִפְעִיל
הִלְבִּישׁ
מַלְבִּישׁ
יַלְבִּישׁ
הַלְבֵּשׁ
לְהַלְבִּישׁ
הֻפְעַל
הֻלְבַּשׁ
מֻלְבָּשׁ
יֻלְבַּשׁ
-אין-
-אין-
פִּעֵל
לִּבֵּשׁ
מְלַבֵּשׁ
יְלַבֵּשׁ
לַּבֵּשׁ
לְלַבֵּשׁ
פֻּעַל
לֻּבַּשׁ
מְלֻבָּשׁ
יְלֻבַּשׁ
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְלַבֵּשׁ
מִתְלַבֵּשׁ
יִתְלַבֵּשׁ
הִתְלַבֵּשׁ
לְהִתְלַבֵּשׁ