”היוונים שבמזרח עמדו מול האיום של הפרסים, ואילו אחיהם המעטים שבאו לאגן המערבי וישבו בדרום גאליה (צרפת דהיום), איטליה וסיציליה, ניצבו נגד הפיניקים ובעלי בריתם, האטרוסקים של איטליה. מכיוון שקרתגו התכוונה להתפשט אל איטליה וספרד, כמו הערבים תריסר מאות שנים אחריהם, יועדה לסיציליה עמדה מרכזית.“ (הים התיכון בטבורו של העולם: המאבק בין המעצמות להגמוניה ימית, מאת מאיר שָׂשׂ, בפרויקט בן יהודה)
”התקוממות ינואר 1848 בסיציליה, שהוכתרה בנצחון, לא היה לה אופי לאומי, אף לא דימוקרטי; גם בה, כמו בהתקוממות שנת 1821, היה הגורם המניע. שנאת-עד לניאפול ושאיפה להבדל ממנה – ויהי מה. איטליה המאוחדת טרם עלתה על הדעת. חפשו נסיך סיציליה מבית סאוויה ונערכו תכניות ליצירת מדינת סיציליה עצמאית תחת חסות אנגליה.“ (בימי תחיית איטליה: פרק שישי: מבחן (1846–1849), מאת משה בילינסון, בפרויקט בן יהודה)
בלשון חז"ל מופיעה התיבה ב־ק' תחת צ', לפי ההגייה המקורית של האות C: ”נוקניקה אישתכח בכנישתא דבולי. אתא עובדא קומי ר' ירמיה. אמר: יחכמון סיקייריא עבידתהון“ (ירושלמי, מסכת שקלים – פרק ז, הלכה ב) כפי הנראה, חז"ל התייחסו לטבחים כאילו מוצאם מסיצליה.