מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
משיסה
|
| הגייה* |
Meshisa
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
שׁ־ס־ס
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר׳ מְשִׁסּוֹת; מְשִׁסַּת־
|
- לשון המקרא דִּבְרֵי בְּזִיזָה, שָׁלָל.
- ”וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי, וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם; וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם.“ (מלכים ב׳ כא, פסוק יד)
- ”וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה; וּבָנוּ בָתִּים, וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָם.“ (צפניה א, פסוק יג)
- מתקשר עם הצורה היחידאית "בושסכם" - ”בּוֹשַׁסְכֶם עַל-דָּל, וּמַשְׂאַת-בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ“ (עמוס ה, פסוק יא), אולם יש המפרשים עפ"י שורש ב-ס-י/ה מיסוד תיבת "בסה" בהוראת דרס, ותולים זאת בתופעת ההיבדלות הלשונית שמקורה בהגיית השורקים היחודית (התחלפות: שׁ⇆שׂ) שבפי בני שבט הנביא עמוס, שבט אפרים [1].
| השורש שׁסס
|
|
השורש שׁ־ס־ס הוא שורש מגזרת ע"ע.
| שׁ־ס־ס
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
שַׁס
|
שַׁס
|
יָשֹׁס
|
שֹׁס
|
לָשֹׁס
|
| נִפְעַל
|
נָשַׁס
|
נָשָׁס
|
יִשַּׁס
|
הִשֵּׁס
|
לְהִשֵּׁס אוֹ לְהִשַּׁס
|
| הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|
- ↑ שלמה מורג, לשאלת ייחוד לשונו של הושע: קווים סימנטיים ומילוניים.תרביץ,כרך נג, חוברת ד (תמוז-אלול תשמ"ד), עמ'-490
