מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | משיסה |
| הגייה* | Meshisa |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | שׁ־ס־ס |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ מְשִׁסּוֹת; מְשִׁסַּת־ |
- לשון המקרא דִּבְרֵי בְּזִיזָה, שָׁלָל.
- ”וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי, וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם; וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם.“ (מלכים ב׳ כא, פסוק יד)
- ”וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה; וּבָנוּ בָתִּים, וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָם.“ (צפניה א, פסוק יג)
- מתקשר עם הצורה היחידאית "בושסכם" - ”בּוֹשַׁסְכֶם עַל-דָּל, וּמַשְׂאַת-בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ“ (עמוס ה, פסוק יא), אולם יש המפרשים עפ"י שורש ב-ס-י/ה מיסוד תיבת "בסה" בהוראת דרס, ותולים זאת בתופעת ההיבדלות הלשונית שמקורה בהגיית השורקים היחודית (התחלפות: שׁ⇆שׂ) שבפי בני שבט הנביא עמוס, שבט אפרים [1].
| השורש שׁסס |
|
השורש שׁ־ס־ס הוא שורש מגזרת ע"ע.
| שׁ־ס־ס |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
שַׁס |
שַׁס |
יָשֹׁס |
שֹׁס |
לָשֹׁס |
| נִפְעַל |
נָשַׁס |
נָשָׁס |
יִשַּׁס |
הִשֵּׁס |
לְהִשֵּׁס אוֹ לְהִשַּׁס |
| הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
|
|
|
|
|
| פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
|
|
- ↑ שלמה מורג, לשאלת ייחוד לשונו של הושע: קווים סימנטיים ומילוניים.תרביץ,כרך נג, חוברת ד (תמוז-אלול תשמ"ד), עמ'-490