דרס
דָּרַס
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | דרס |
| שורש וגזרה | ד־ר־ס |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- הפעיל לחץ בגופו. נשען הניח את משקל גופו על דבר. גם הלך ברגליו.
- ”הדורס יין לחבית אע"פ שהיין צף ע"ג ידיו מותר“ (תוספתא, מסכת עבודה זרה – פרק ז, הלכה ד)
- ”התורם גרוגרות ועתיד לדורסן, תמרים ועתיד לדושן“ (תוספתא, מסכת מעשרות – פרק ב, הלכה ב)
- ”נחש דורסו לפי תומו, עקרב דורסו לפי תומו“ (בבלי, מסכת שבת – דף קכא, עמוד ב)
- מצא גרוגרות אם דרסו רוב בני אדם
- ”מחליקין היו לפני חלון של רבים ודורסין ולא נמנעין“ (משנה, מסכת פרה – פרק יב, משנה ד)
- לשון חז"ל האכיל בעל חיים בכפיה.
- אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין|שבת|כד|ג}}
- לשון חז"ל (חיה או עוף) שהמית בעל חיים בטופריו.
- רועה שהיה..ובא זאב וטרף ארי ודרס.
- מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו|תענית|ח|ב
- ”אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס -טמא“ (משנה, מסכת חולין – פרק ג, משנה ו)
- [עממי] פגע באדם או בעל חיים בכלי רכב.
- התברר כי הנהג הדורס לא נתן זכות קדימה, והתנגש ברוכב האופנוע.
גיזרון
[עריכה]- השורש נפוץ בלשון חז"ל. במקרא לא קיים. בארמית קדומה קיים מעט. קרוב אל דָּרַךְ. גם בערבית.
צירופים
[עריכה]- [[]]
נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]