מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא משמע
הגייה * mashma
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׁ־מ־ע
דרך תצורה משקל מַקְטָל
נטיות נס׳ מַשְׁמָעוֹ, מַשְׁמָעָהּ
לשון חז"ל מובן ; משמעות .
”רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁאֲפִלּוּ בְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחָלוּ.“ (משנה, מסכת קידושין – פרק ג, משנה ד )
”אֵיזֶהוּ טִיט הַיָּוֵן, זֶה טִיט הַבּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מ , פסוק ג ) , וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן. טִיט הַיּוֹצְרִין, כְּמַשְׁמָעוֹ .“ (משנה, מסכת מקואות – פרק ט, משנה ב )
מכאן ניתן להבין, מכאן נובע.
כלומר, זאת אומרת.
”עד שבאה אלי אחת הבנות וסיפרה שאי-אפשר לישון בצריף אחד עם כפתורק, עם שלומק, משמע , כי הוא לא ישן בלילות וכל הזמן כותב משהו, מסתובב ומתפתל ומדליק פנס וכותב ולא ישן.“ (העד , מאת שולמית הר אבן , בפרויקט בן יהודה )
”נרקיס אושפזה במחלקה הסגורה, משמע , בין החולים הפרוּעים.“ (בית החולות , מאת אידה צורית , בפרויקט בן יהודה )
השורש ש־מ־ע בעברית וארמית מתייחס לקול ולמסר וידיעה המועברת באמצעותו.
השורש שׁמע
השורש שׁ־מ־ע שייך לגזרת השלמים.
שׁ־מ־ע
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
שָׁמַע
שׁוֹמֵעַ
יִשְׁמַע
שְׁמַע
לִשְׁמֹעַ
נִפְעַל
נִשְׁמַע
נִשְׁמָע
יִשָּׁמַע
הִשָּׁמַע
לְהִשָּׁמַע
הִפְעִיל
הִשְׁמִיעַ
מַשְׁמִיעַ
יַשְׁמִיעַ
הַשְׁמַע
להַשְׁמִיעַ
הֻפְעַל
הֻשְׁמַע
מֻשְׁמָע
יֻשְׁמַע
-אין-
-אין-
פִּעֵל
שִׁמֵּעַ
מְשַׁמֵּעַ
יְשַׁמֵּעַ
שַׁמֵּעַ
לְשַׁמֵּעַ
פֻּעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִשְׁתַּמֵּעַ
מִשְׁתַּמֵּעַ
יִשְׁתַּמֵּעַ
הִשְׁתַּמֵּעַ
לְהִשְׁתַּמֵּעַ
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא משמע
הגייה * mishma
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׁ־מ־ע
דרך תצורה משקל מִקְטָל
נטיות נס׳ מַשְׁמָעוֹ, מַשְׁמָעָהּ
לשון המקרא שמיעה .
”וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.“ (ישעיהו יא , פסוק ג )
לשון חז"ל מובן ; משמעות .
”רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, כְּמִשְׁמְעוֹ , שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה.“ (משנה, מסכת סוטה – פרק ח, משנה ה )
”הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר, וָצֹאן, מִשְׁמָע כָּל צֹאן, אֶחָד.“ (משנה, מסכת בכורות – פרק ט, משנה א )
לשון המקרא שם פרטי לזכר.
המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל.