זהם
זִהֵם
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | זיהם |
| שורש וגזרה | ז־ה־ם |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון המקרא התייחס לדבר בתיעוב ושאט נפש.
- לשון חז"ל לכלך. הניח במקום דבר מאוס או בעל ריח רע.
- ”מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין להם בתים ומשקין אותן עד ראש השנה“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ב, משנה ד)
- לשון חז"ל [הלכה] נתן יחס של פסול לאדם.
- מזהמין את הולד
גיזרון
[עריכה]- המילה מופיעה פעם אחת במקרא השורש נמצא בכמה מילים בארמית של לשון חז"ל.