מפח נפש

מַפַּח נָפֶשׁ

תחושה של אכזבה קשה ושל צער על תקווה שנכזבה.
- ”וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח-נָפֶשׁ“ (איוב יא, פסוק כ)
- ” אִם-כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי-כָסֶף וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי“ (איוב לא, פסוק לט)
- ”כל סדרי-הויתו של בן-יהודה היו בלתי-שכיחים, נועזים, – שכרוכים בעטים סכנות, מפח-נפש ואכזבות.“ (אֱלִיעֶזֶר בֶּן-יְהוּדָה, מאת שלום שטריט, בפרויקט בן יהודה)
- ”דרך שראשיתה מפח־נפש, דחיות מצד עורכים והוצאות־ספרים, חיי רעב ועוני, וסופה – הכרה והצלחה, גם הצלחה כספית, אך גם שיוויון־נפש ועצב.“ ("דרך הטבק" לארסקין קולדוול, מאת אהוד בן עזר, בפרויקט בן יהודה)

מקור הביטוי במקרא. מן פח (פועל ותואר) במקרא. גסניוס מפרש הביטוי מילולית, בהוראת -"מפח (נשיפת) הנשימה האחרונה מן גוף בגסיסתו"