”מאחר שבצרפתית ובגרמנית ‘תרגום’ - ובעברית גירסת התרגום - לשון נקבה, ו’הטקסט המקורי' לשון זכר, יכולים המבקרים לבדוק, אם ‘היא’ נאמנה ‘לו’, ויש מוסכמות בעניין זה המצטרפות למעין ‘מסכת סוטה’: כשהיא כעורה אין איש משתומם, שהיא נאמנה; ככל שהיא יותר יפה, מוכנים יותר לעצום עיניים לבגידותיה, כל עוד אינה מגדישה את הסאה ומנקרת עיניים.“ (מודל המשרתת לבחינת תרגום: מודגם על "טרואילוס וקרסידה" בתרגום אהרוני, מאת ראובן קריץ, בפרויקט בן יהודה)